נו

והדביקות בזה הוא בהאור האלקי שבא בבחי' גילוי כו', אבל הרצון דבחי' רעו"ד תופס בעצמות אוא"ס ב"ה וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו', שאינו רוצה בהאורות והגילוים כ"א בבחי' אוא"ס עצומ"ה כו'. ולכן יכול להיות רצון גם כשלא יש אהבה וכמו באהבת אב ובן כשהבן אינו כדבעי ח"ו דאז לא יש התגלות אהבה אליו ומ"מ ישנו להרצון שבעצם הוא רוצה בבנו כו', דכן הוא הדוגמא למעלה דכתי' ואף גם זאת כו' לא מאסתים ולא געלתים כו', וכמארז"ל בין כך ובין כך בני הם כו', והיינו בהרצון שזהו מפני שהוא עצמותו ומהותו כו'. אבל ענין מדת האהבה היא מצד הטעם ותלוי בהרגש עצמו דוקא כנ"ל, וכן כל המדות הן דוקא ע"י הרגש עצמי כו'. שזהו ההפרש בין מוחין למדות דהמוחין הן בבחי' ביטול והעדר הרגש עצמותו להיות דענין המוחין בכלל הן העלי' וההתקשרות לדבר שלמעלה ממנו שזה פועל ביטול מציאות עצמו כו' וכמ"ש במ"א, והמדות הן בבחי' הרגש עצמי דוקא כו', וע"כ הגילוי במדות הוא למטה הרבה מבמוחין כו'. והגם שזה גופא מה שמשיג את טוב ה"ז במוחין, הנה השגת המוחין הוא

רק טוב הדבר בעצם לא מה שלו טוב כ"א רק העילוי והיוקר של הדבר, ומה שבא במדות הוא רק מה שלו טוב כו'. וגם זאת דהשגת טוב הדבר זהו רק בחיצוניות המוחין והעיקר הוא במדות שבמוחין, דמוחין בעצם הן רק השגת עצם הדבר לא את הטוב של הדבר רק מה שמשיג עצם הענין, והשגת הדבר איך שהוא טוב שמתפעל במוחו ע"ז זהו במדות שבמוחין כו'. וכ"ז הוא רק השגת הטוב בעצם כו', ובמדות בא ההרגש איך שלו טוב הדבר שעי"ז נעשה התעוררות המדות כו' וכמ"ש במ"א. ויובן זה בעבודת ה' דכשמתבונן באיזה ענין אלקי ומעמיק דעתו בזה הרי הענין האלקי מאיר במוחו ומה שנשאר במדות הוא רק מה שקרבת אלקים לו טוב, וכל האור שמאיר במוחו מתעלם בהתעוררות המדה כו', ונודע דבכדי שיהי' התעוררות המדות בהכרח שיהי' התעלמות המוחין דכאשר אור המוחין מאיר בגילוי א"א להיות התעוררות המדה כ"א כאשר מתעלם אור המוחין אז מתעורר המדה כו'. אך התעוררות המדה הוא מהבכן דהיינו מה שקרבת אלקים לו טוב כו' (רק בדרך מקיף נרגש אז האלקות על מה שנתפעל והיינו מה שהשיג במוחו כו'), ולכן המדות הן

בבחי' התפעלות דכל התפעלות הוא חוץ לעצם היינו שהוא בריחוק מן העצם, דכאשר הוא בקירוב שהוא בתוך אותו דבר אינו שייך התפעלות על הדבר (שהרי הוא מתאחד עם אותו הדבר והו"ע הדביקות כו', ואפי' אם אינו עדיין בבחי' התאחדות, מ"מ כשהוא בתוך אותו הדבר טרדתו הוא בעצם הדבר ואינו שייך ההתפעלות אז כו'), וכל שמתפעל הוא מפני שמתרחק מעצם הדבר כו', והמדות ה"ה בבחי' התפעלות שמתפעל על אלקות זהו מפני שהן בבחי' ריחוק מן העצם כו'. ובפרט מה שבמדות רוצה בהקירוב ודביקות באלקות שיהי' הגילוי בנפשו או בבחי' צמאון כו', הרי כ"ז שייך בבחי' הריחוק דאז רוצה בהגילוי ואז הוא בבחי' צמאון כו' דבבחי' הקירוב הרי כ"ז אינו שייך כלל כו'. ובד"כ יש הפרש במוחין ג"כ שזהו ההפרש בין חכ' לבינה, דבינה היא בבחי' התפעלות והתלהבות וחכ' היא בחשאי דוקא כו'. וכידוע ההפרש בין כהנים ללוים, דעבודת הכהנים הוא בחשאי וברעותא דליבא ועבודת הלוים הוא לארמא קלא בבחי' התלהבות כו', והוא ההפרש בין בחי' החכ' שהיא בבחי' ביטול ממש ובחי' בינה שהו"ע השגה ה"ז בבחי'

יש ומציאות כו'. אמנם מוחין בכלל הן בבחי' הביטול ומאיר בהם גילוי אור כו', אך המדות הן בהתפעלות מורגשת בבחי'