לח

יש ג"כ בחי' פנימיות וחיצוניות דהגם שהן בבחי' פשיטות, מ"מ כל מה שיש בההתגלות יש ג"כ בשרש ומקור וכמ"ש במ"א. ומאחר שבאורות הגלוים יש פנימיות וחיצוניות בהכרח לומר שכן הוא גם בשרשן ומקורן כו', וע"כ שייך לומר שבהתאחדות כולם הי' בהם אור נעלה יותר היינו בחי' אור פנימי יותר כו'. ועוי"ל דהנה נת"ל פט"ז דשרשי האורות הוא בחי' ש' הוי', והנה בהאורות המתלבשים בכלים דבכולם הוא ש' הוי', הרי נודע שיש חילוקי' בהשם הוי' בהניקוד שבו וכמו בכתר ש' הוי' בניקוד קמץ ובחכ' בניקוד פתח כו', גם יש בחכ' ש' ע"ב ובבינה ש' ס"ג כו'. וידוע דהשמות הן לבושים אל האורות (וע' משי"ת לקמן פ') שעי"ז הוא התחברות האור עם הכלי כו'. וכמו עד"מ שם האדם דנראה בחוש ששמו הוא חיותו דכשקוראין לאדם בשמו אפי' טרוד ה"ה נפנה תיכף לקורא אותו, וידוע שגם בהתעלפות גדולה ר"ל יכולים להחזיר ע"י קריאת השם כו'. אך ג"ז מובן שהשם אינו שכלו דהיינו נשמתו, דהרי קודם שבאה הנשמה בגוף אינה צריכה לשום שם, וכמ"ש בלק"ת ד"ה מי מנה פ"א במ"ש ולאדם לא מצא עזר דעזר הוא

השם, והנשמה קודם התלבשותה בגוף לא הי' לה שם, רק כשמתלבשת בגוף אז צריכה לשם כו', והיינו דהשם הוא שמקשר את הנשמה עם הגוף כו'. וכמו"כ למעלה ענין השמות הוא לקשר את האור עם הכלי כו', ובאוא"ס שלפני הצמצום שיש שם התכללות שרשי האורות נכללו שם ג"כ השמות דהאורות דע"ס כו', וכמ"ש במ"א דמש"א הי' הוא ושמו זהו באוא"ס קודם עלות הרצון שהוא בחי' שם א' (והיינו כמו שנת"ל פי"ז דקודם עלות הרצון הוא בחי' ספי' אין קץ בבחי' פשיטות כו'), אבל בעלות הרצון הוא בחי' שמות ל' רבים כו'. ובבחי' השמות שייך לומר דבהצטרף כל השמות יחד מאיר בהם אור עליון יותר וע"י ההתחלקות מתמעט האור כו'.

קיצור. איך יצדק משל האותיות על שרשי האורות. הענין הוא דגם באורות יש פנימיות וחיצוניות ועוד שהן בחי' שמות, דבעלות הרצון הוא בחי' שמות ל' רבים כו'.

כה) אך י"ל דכמו המשל הנ"ל באות ב' מתי' ברוך אפשר יש לבאר הענין ע"פ משל אחר בדומה לזה, ויובן בזה איך שבהתאחדות כולם יש בהם אור עליון כו'. והוא דהנה עד"מ כל ענין שכלי הרי יש בו ענינים רבים שבהם מובן הענין שכלי, והיינו מה שהשכל מתחלק לפרטים רבים, וכמשנת"ל פ"ד שא"א לענין שכלי שלא יהיו בו פרטים כו' שבכל אלו הפרטים מובן השכל כו', ובהם יש פרטים שהם פנימיים יותר מפרטים אחרים שהן בבחי' חיצוניות כו'. והנה בהשפעת השכל מהמשפיע אל המקבל הרי א"א להשפיע לו כל הפרטים ביחד הן מצד המשפיע א"א שיושפע הכל יחד והן מצד המקבל כי לא יוכל לקבל הכל ביחד, כ"א משפיע לו כל פרט בפ"ע עד שנמשכים לו כל הפרטים כו'. והנה גבי המשפיע שכבר היו כלולים בשכלו כל הפרטים הרי כבר ידוע לו הענין שכלי הבא מהפרטים האלו, אבל המקבל כשידוע לו רק פרט א' או ב' מהם הרי אינו יודע עדיין את הענין שכלי, ומ"מ בכל פרט שבו כבר יש חלק מהשכל שיש בשכל המשפיע לבד השכלי של הענין הזה הפרטי, דהרי הענין הפרטי הוא ענין שכלי פרטי ומכל הפרטים יחד מובן ענין שכלי