לז

תי' ברוך הי' מחוברת תחלה עם עוד תי' כמו ברוך שאמר והי' העולם, שהי' מובן מהם השכלה מופלאה והוא איך שבמאמר לבד נבראו כל העולמות בלי עמל ויגיעה, אלא ע"ד הוא צוה ונבראו כו', ובשרשו הוא בחי' אמירה דא"ק שנבראו בו כל העולמות בהשוואה כו' וכמ"ש בסי' בפי' ברוך שאמר, ומה שמברכים אותו ית' בברכה זו הוא שיהי' הגילוי דאמירה זו למטה כו', והו"ע גילוי בחי' מאמר א' הכולל הט' מאמרות כו'. וכשמפרידים אות הב' בפ"ע הרי אין בו כל ההשכלה ההיא רק מפני שכבר הי' בה ההשכלה נשאר ממנו קצת בהאות (והוא בבחי' רשימו בלבד, ולפי הנושא בהדוגמא מזה בהענין שאנו בו הוא בבחי' מיעוט לבד לא בבחי' סילוק ושנשאר רק רשימו כו', והיינו כי ענין האותיות הוא כמשל הכלים כו' ומ"מ י"ל שגם בזה יש ב' ענינים, היינו מה שבבחי' מיעוט לבד ויש בזה גם מה שבבחי' סילוק וכמשי"ת). ואעפ"כ זה הב' הוא אותו הב' ממש שהי' בתי' ברוך והוא עצמו הב' המובן לגדול שמושג בו ענין הברכה באיזו מדרי' שהיא או ענין ברוך שאמר והי' העולם כו'. ועד"ז יובן ענין הצמצום שהי' בהע"ס

הגנוזות באוא"ס ב"ה שבתחלה היו כל הע"ס בהתאחדות והתערבות דלבד מה שהיו לא בבחי' מציאות ניכרת כנ"ל (דאל"כ א"א להיות התאחדותם יחד כו'), הי' מאיר בהם אור מופלא ונעלה מאד, ולא הי' ביכולת העולמות אפי' היותר עליונים לקבל התגלות הע"ס כמו שהן בא"ס ב"ה (הן מצד עצם מעלתן שהיו בבחי' פשיטות לגמרי והן מצד האור והגילוי שבהם כו'), אם לא ע"י הצמצום שיהי' נמשך רק בחי' חכ' בפ"ע, ואע"פ שהיא ממש בחי' החכ' שהיתה כלולה בא"ס ב"ה עם כל הע"ס הגנוזות, מ"מ כשנמשכה בפ"ע ואינה מעורבת עם שארי הבחי' ה"ז ירידה ממדריגתה (דלבד הירידה שע"י עצם ההתגלות שעי"ז נעשה בבחי' מציאות דבר וכנ"ל פכ"ב, ובפרט כשנמשכה ונתגלה בפ"ע שנעשה בבחי' מציאות דבר ואינה בבחי' פשיטות ממש כמו שהיתה קודם, דהעדר הפשיטות ה"ז ג"כ התעלמות האור שאינו מאיר בה בחי' פנימיות אורה בגילוי כו', עוד זאת) שנתעלם האור שהי' מאיר בהם כשהיו מתאחדים יחד כו'. וכמו המשל באות ב' הנ"ל שכשהי' בתי' ברוך הי' בו ההשכלה דברכה כנ"ל, וכשנפרד אין בו מהשכלה הזאת רק מעט ורושם בלבד כו' כנ"ל, כמו"כ כשנמשכה ספי' החכ' לבד אין בה רק מעט מהאור הקדום כו'.

קיצור. וע"ד משל תי' ברוך שמלובש בה השכלה, וכשמפרידים אות ב' בפ"ע אין בו רק מעט מהשכל שהי' מלובש בו, וה"ה אותו האות הקודם, וכמו"כ החכ' ע"י שנבדלה בפ"ע הנה לבד שיצאה מפשיטותה ה"ה בבחי' מיעוט האור.

כד) והנה במשל דאותיות כן הוא שבתחלה הי' בזה השכלה מופלאה וכשמפרידין האותיות מסתלק האור ונשאר רק רושם לבד כו'. ולכאו' זה יצדק אם נא' דהע"ס הגנוזות הן שרשי הכלים, ועם היות שבאוא"ס שלפני הצמצום הן בבחי' העדר המציאות לגמרי, מ"מ להיותן שרשי הכלים שייך לומר דוגמא הנ"ל כמו בתי' ברוך כו'. אבל לפי המבואר כאן שהע"ס הגנוזות הן שרשי האורות מה שייך לומר כמו בהמשל שבתחלה נושא ההשכלה וכשנפרד האות אין בו מההשכלה כ"א מעט כו' מאחר שהכל הוא בחי' האור כו'. אך הענין הוא דהנה ידוע דבאור יש פנימיות וחיצוניות (ע' משי"ת לקמן פ'), וכמו"כ בשרשי האורות