לו

היא אותה החכ' ממש כמו שהיא במקורה, רק שע"י שנחלקה משארי הספי' ונתגלה ממקורה, הרי נעשית בבחי' מדרי' ניכרת כו' (ואין זה כמו בהתהוות הכלים שנת"ל פ"י, די"ל שלגבי שרשן ומקורן בחי' כח הגבול כמו שהוא לפני הצמצום הכלים הן באין ערוך לגמרי כו', אבל באורות גם לאחר הצמצום אינן באין ערוך לגבי שרשן ומקורן כו', וענין הצמצום הוא רק שיהי' התגלות האור ובבחי' אור פרטי בפ"ע שעי"ז נעשה בבחי' מציאות ניכרת ובבחי' מיעוט האור והגילוי כו'. והענין הוא דההתגלות גורם מציאות הדבר כו' וגם אם הי' ההתגלות באופן שיהיו כולם יחד היו בבחי' מציאות ניכרת כו', וכמו בהתגלות כחות עצמיים הרי בהתגלות שלהם נעשים בבחי' מציאות ניכרת לגבי כמו שהן קודם ההתגלות כו', וכמו"כ בהספי' גם אם הי' ההתגלות כולם ביחד היו בבחי' מציאות (ומובן שלא הי' בבחי' מציאות כמו בהתגלות מדרי' פרטיות כו'), אבל הי' בהם אז ריבוי אור כו', וע"י שנמשך רק ספי' אחת בפ"ע ה"ה בבחי' מיעוט האור כו'. וכמשל אור וזיו השמש שבסש"ב דבגוף כדור השמש הוא ביתר שאת כו' בבחי' ריבוי

האור ובהתגלות מתמעט האור כו', ומ"מ אין זה בבחי' שינוי המהות שהוא הוא האור הקדום כו'. ונמצא ההיכרות דספי' החכ' שע"י ההתחלקות אין זה רק בעצם מהותה להיות בבחי' חכ' ניכרת, כ"א גם בבחי' מיעוט האור, ועי"ז היא בבחי' אור החכ' שיכולה להתלבש אח"כ בכלי כו').

קיצור. והנה אם הי' התגלות הע"ס הגנוזות שלא ע"י צמצום, היו מתגלים כולם יחד בלי סדר והדרגה בקדימה ואיחור, ובריבוי האור ולא היו בבחי' או"פ ולא הי' ענין ההשתל' וע"כ הוצרך הצמצום, וענינו הוא שיהי' התגלות ספי' פרטיות כמו ספי' החכ' בפ"ע, ועי"ז נעשית במדרי' ניכרת ובבחי' מיעוט האור.

כג) והמשל בזה כמו בקיבוץ וצירוף ג' או ד' אותיות יחד נעשה מהם תיבה א' אשר היא כלי להשכלת איזה ענין שהשכלה זו מובנת מתוך אותיות אלו, עד"מ תי' ברוך שבצירוף ד' אותיות יחד מושג ומושכל בזה ענין ברכה שהוא שמברכו איש שיגדל ויתרבה טובו וחייו ה"ז השכלת ענין ממש. וגבי ברכה העליונה מרומז שרש ומקור הברכה בתי' ברוך וכמ"ש בת"ז דברוך ר"ת ראש ומקור כל ברכה, והיינו שרש הברכה שנמשך מבחי' הכתר כו', ובזהר פ' עקב דרע"א ע"א דברוך הוא בחכ' ובד"כ הוא בחי' יסוד אבא וכמ"ש במאו"א. ויש הפרש בין ברוך לברכה דאיהו ברוך בחי' יסוד אבא ואיהי ברכה בחי' יסוד אימא, ויש הפרש בין ברוך דברכת השחר וברכת המצות ובה"נ שהן מלמעלמ"ט וברכת העמידה מלמטלמ"ע וכמ"ש בפע"ח, ועמ"ש הרמ"ז בזהר שם ועמ"ש בלק"ת ד"ה קא מיפלגי כו' ובסי' בפי' ברוך שאמר, הרי שבתי' ברוך יש בזה השכלה גדולה. והנה כשמתחילין ללמוד לתינוק שאינו מבין צירוף אותיות יחד ומלמדין אותו אות א' לומר זה אות פלוני, שמראין לו רק אות ב' לבד מתי' ברוך, וה"ז צמצום לגבי

המלמד, והצמצום הוא שלא יהי' הב' יחד עם ג' אותיות רו"ך שאין זה לפי הבנת התינוק כ"א יהי' נמשך בפ"ע כו', ובהתחלקות זאת שנמשך אות ב' לבד הרי ירד בזה הרבה ממדריגתו שנסתלק ממנו האור ולא נשאר בו רק מעט מן המעט מהאור שהי' בו. שהרי מתחלה כשהי' מצורף בתי' ברוך הי' בו ההשכלה דברוך כנ"ל, ומכ"ש אם