לב

קיצור. וביאור הענין הנה ע"ס הגנוזות הן בבחי' עירוב והתאחדות, והגם שהן הפכיים במהותם, הנה העצמיים שאינן בהתגלות, אינו ניכר בהם ההפכיות, מפני שאינן בבחי' מציאות, וע"כ מתאחדים יחד, וכמו שכליים מופשטים, וכמו שכל היולי, וכמו כוחות עצמיים הכלולים בעצם הנפש, וזהו דבמ"ת היו רואין את הנשמע היינו שהי' הראי' במהות הרוחני, ושומעין את הנראה היינו השגת המהות.

כ) (והנה בתורה יש מדבר ישוב ושדה, וידוע דתורה בכלל היא בחי' ציור אדם וכמ"ש זאת התורה אדם כו', והיינו שהתורה היא בחי' פנימי, שזהו ההפרש בין תורה למצות שהמצות הן רצה"ע בחי' מקיף ותורה היא בחי' חכ' בחי' או"פ כו'. וענין בחי' המדבר שבתורה י"ל שזהו התורה כמו שהיא בבחי' ע"ס הגנוזות, דעם היותן ע"ס מ"מ ה"ה לא בבחי' מציאות ולא בבחי' התחלקות, והיינו מה שבבחי' אדם יש ג"כ בחי' כי לא אדם הוא כו'. וי"ל שזהו בחי' סודות ורזין דאורייתא שהן למעלה מהשגה כו', והעיקר בחי' רזא דרזין שבתורה שסתום ונעלם לגמרי כו' וכמ"ש במ"א. וממילא בבחי' זו אין בזה תענוג דהתגלות עתיק הוא בבינה בהשגה כו', והרזין דאורייתא שהן למעלה מגדר השגה אין בזה תענוג כו' (וזהו אמיתית בחי' טעמי תורה שיתגלו לעתיד בבחי' תענוג הבלתי מורגש כו' וכמ"ש במ"א, ויהי' לעתיד בבחי' השגת המהות כו'). ובחי' ישוב שבתורה הוא שמשיגים אלקותו ית' כו', והו"ע ידיעת התורה בבחי' ידיעה והשגה שיש בזה טעם ועונג כו'. ושדה הוא שאין בה ישוב אדם ומ"מ היא לצורך

הישוב ובכלל ישוב יחשב, וי"ל שהו"ע כוונת המצוות דעם היות שזהו ג"כ השגה מ"מ אין זה כמו ידיעת התורה שעיקרה השגה כו'. ומבחי' מדבר שבתורה זהו שבא בעשי' בפו"מ מבלי שירצה בהטעם ותענוג רק לעשות רצונו ית', וז"ש החפץ לה' כו' שהוא בחי' הטעם כו', כשמוע בקול ה' בקיום בפו"מ בלי שום טעם כו', וז"ע בחי' ארץ כנען דארץ סתם הו"ע מדבר ונק' ארץ כנען שמזה בא בחי' הכניעה עבודה בלי טעם כו'. וזהו היתרון שיש במצות מעשיות על התורה שעי"ז דוקא נמשך מבחי' עצמות א"ס ב"ה שלמעלה מבחי' גילוי כו', דהנה ידיעה והשגה באלקות וגם בחי' העונג הכל הוא בחי' גילוים לבד דאוא"ס ב"ה, אבל המשכת העצמות הוא ע"י עשי' בפו"מ דוקא בבחי' קבעומ"ש כו'. ונודע דמ"מ צ"ל גילוים ג"כ וכמו עד"מ הצמיחה היא מן הארץ בכח עצמה, ומ"מ כתי' כאשר ירד הגשם כו' והולידה והצמיחה כו' (וכמו שהתגלות המצות הוא ע"י התורה דוקא כו'), וכמו"כ בכדי שיהי' הגילוי דמעהמ"צ מצ"ע צ"ל מ"מ המשכת מ"ד תחלה שזהו בחי' גילוי אור ועי"ז יהי' העלאת מ"ן דמעהמ"צ מצ"ע כו'. וזה הי' ענין שילוח

המרגלים לתור את ארץ כנען להמשיך בחי' המשכת מ"ד לעורר את ההעלאת מ"ן דהארץ כו', ותכלית הכוונה הוא העשי' בפו"מ שבזה דוקא היתרון אור כנ"ל, וזהו שנק' ארץ כנען דתכלית הכוונה היא הכניעה בקיום המצוות בפו"מ דוקא רק שלזה צ"ל תחלה המשכת מ"ד כו'.

והנה המרגלים היו בבחי' השגה וגילוי התענוג, וז"ש בהם איש אחד למטה כו' בבחי' התחלקות, דבהשגה הרי יש חילוקי מדרי' כו' (ובד"כ הוא שבחי' הגילוי בא בבחי' התחלקות כו'). וז"ש ויתורו את הארץ, פי' ויתורו הוא ל' יתרון וכמ"ש במד"ר ע"פ ולתור בחכ' להותיר בחכ' כו', והיינו דהכוונה הוא להיות מזה