כט

ע"י הצמצום שהי' תחלה כו', וגם לפי המשמעות דהע"ח שהי' באפשר שישאר בחי' הקו כו', מ"מ הרי הי' עכ"פ צמצום גם באור הקו כו', וא"כ איך הוא בבחי' גילוי ההעלם גם משרשו ומקורו כו'. אך הענין הוא דלפי שיטה זו דע"ס הגנוזות הן שרשי האורות ומשם נמשך הקו כו', צ"ל דבאמת אינו דומה הצמצום דאור הא"ס להצמצום שבשרש ומקור הקו כו' (ולעיל פ"ח נת' דבד"כ עיקר ענין הצמצום הוא בשביל הכלים לא בשביל האור (ועמ"ש בדרוש דג' מיני אדם), והיינו שהאור הוא ע"י שחזר והאיר כו' כנ"ל, אבל מ"מ הצמצום הוא בבחי' התעלמות ממש כו'. וזהו ע"פ השיטה דהמשכת הקו הוא מאור הא"ס ממש, ע"כ צ"ל דהצמצום לגבי הקו הוא ג"כ בבחי' סילוק והתעלמות לגמרי כו', רק שהמשכת הקו הוא ע"י שהאור חזר והאיר כו', ולפי ששרש המשכתו הוא מהאור הבלי גבול שחזר והאיר, הנה הגם דאופן המשכתו הוא בדרך דילוג הצמצום וכמו המשכת השערות דרך הפסק הגולגלת כו', מ"מ ה"ה נוגע ודבוק באוא"ס והוא מעין המאור כו'. לפי שלגבי האור הא"ס גם דביקות כזו כדביקות השערות עד"מ מספיק להיות האור מעין

המאור מפני שהוא בבחי' א"ס בעצם כו', וכמ"ש במ"א שמאוא"ס גם הארה הבאה בדרך דילוג היא למעלה באין ערוך מההמשכה דסדר השתל' שבסדר והדרגה (עם היות שזהו מעצמות האור כו') והוא שההארה היא ג"כ בבחי' א"ס כו', והיינו לפי שבהמשכה שבדרך דילוג יש ג"כ קצת דביקות (דאל"כ לא הי' בבחי' אור כו'), ובבחי' האור הבלי גבול ה"ז בבחי' דביקות להיות ההארה ג"כ בבחי' א"ס כו'. וזהו שהקו הגם שנק' מזל שזהו כמו המשכת השערות מ"מ ה"ה נוגע ודבוק כו'. וכ"ז להשטה שהמשכתו הוא מהאוא"ס הבלי גבול כו', ולפי המבו' כאן לשטה הנ"ל דשרש הקו הוא מהע"ס הגנוזות אין ענין הצמצום דומה זל"ז כו'), דהצמצום שהי' באוא"ס הוא בבחי' סילוק והתעלמות לגמרי, משא"כ בהצמצום בשרש ומקור הקו כו'.

קיצור. והנה משמעות הע"ח דגילוי הקו גם מבלי שיתעלם האור לגמרי, ומובן ע"פ הנ"ל שיש להקו שרש מיוחר בפ"ע והן הע"ס הגנוזות, ורק כשהי' גילוי אור הא"ס לא היו ניכרים. א"כ הי' מספיק שיתעלם רק אור הא"ס, והתי' שזהו בשביל התהוות הכלים. והגם דהקו הוא ג"כ ע"י הצמצום, הנה לשיטה זו דשרש הקו הוא מע"ס הגנוזות הצמצום בשביל הקו הוא רק בבחי' מיעוט.

יט) והענין הוא דהנה נת"ל פט"ו דבשרש ומקור הקו כמו שכלול באוא"ס יש שם ע"ס והן ע"ס הגנוזות במאצילן, וענין שהן גנוזות ונעלמות באוא"ס היינו שהן כלולים ומיוחדים בו שאינן בבחי' מציאות לעצמן להיות בבחי' מציאות ניכרת בפ"ע במציאות חכ' ובינה כו', ואינם מוסיפים שום ריבוי ח"ו באוא"ס ב"ה, וכמו הנפש שכוללת בה כל הכחות, מ"מ הנפש אחת היא כו', כמו"כ הע"ס אינם מוסיפים ריבוי כו'. דכמו"כ הוא גם בשרשי הכלים כמו שהן באוא"ס ב"ה שאינן בבחי' מציאות ח"ו, וכנודע דאותיות הרשימו כמו שהן קודם הצמצום אינן במציאות אותיות כלל וכידוע במא' גליף גליפו כו' וכמ"ש במ"א, וכ"ש בשרשי האורות שהן בבחי' בלי מ"ה כו', וממילא מובן שאין בהם התחלקות להיות חכ' ספי' לבדה ובינה ספי' לבדה כו', דמאחר שבעצם מהותם אינם בבחי' מציאות ממילא ה"ה בבחי' עירוב ואחדות כו'. ולהבין זה איך הוא שיש שם ע"ס והרי יש