כה

עיינין מוחא כו' שכ"ז מורה על ע"ס ובעצמותו ממש אין שייך שום ספירה כו'. ולפי הנ"ל יתורץ דמאחר שגם בשרש ומקור הקו דהיינו כמו שהוא כלול בהאוא"ס שלפני הצמצום שייך ע"ס הגנוזות, והקו י"ל שנמשך רק מבחי' מל' שבמל' דע"ס הגנוזות וממנו נתהווה א"ק כו'. והנה בא"ק יש עיגולים ויושר שהן נפש ורוח, והקשו בסה"ק מדוע לא נז' בא"ק נשמה חי' יחידה כו', וממה שתירצו ע"ז מובן דיחידה דא"ק זה"ע ע"ס הגנוזות כמו שכלולים באוא"ס כו', והקו זהו כמו חי' או נשמה הנמשך מבחי' יחידה להתלבש תוך א"ק, ויחידה הוא בחי' עתיק, והיינו שהע"ס הגנוזות הן בחי' עתיק דא"ק (ועמ"ש לקמן פ' כ"ז). ועפ"ז יתורץ מה שמשמע בזהר דעתיק הוא מהותו ועצמותו כי הע"ס הגנוזות שהן כמו עתיק ויחידה לא"ק ה"ה כלולים באוא"ס ממש שלמעלה מהצמצום והקו, כי הקו נמשך רק מל' דא"ס כו', ולכן נק' עתיק עצמותו ממש. ומ"מ ג"כ שייך בו להזכיר ענין גלגלתא עיינין כו' המורים על ע"ס כו'. וכ"ז שייך בשרש ומקור הקו, אבל באור הא"ס שהוא בבחי' גילוי מהעצם אינו שייך שם ספירות כו'.

קיצור. ושרשי האורות הן הע"ס הגנוזות באוא"ס שלפני הצמצום, שהן שרש הגבול, ואוא"ס עצמו הוא האור הבל"ג והע"ס הגנוזות זהו בחי' עתיק דא"ק, ולכן נחשב בחי' עצמות, ומ"מ שייך שם בחי' גולגלתא עיינין ומוחא כו'.

טז) (והנה משנת"ל דשרש ומקור הקו הוא לגבי עצמות אור הא"ס שרש ומקור בחי' הגבול כו', אין זה בחי' כח הגבול שבא"ס כמו בחי' הרשימו כו'. דהנה נת"ל פ"ט דרשימו שהוא שרש ומקור הכלים הו"ע השמות אל אלקים כו' שזהו האור והחיות של הכלים עצמן כו', אבל האור הוא בחי' ש' הוי', וכמ"ש בסי' שער המועדים דפנימיות ז"א הוא בחי' ש' הוי' שזה שוה בכל הספי' כו', ובפרד"ס שע"ד פ"ו כ' בענין ש' מ"ה מלגאו דשם בן ד' עם היות דיסודו ד' עולה עשרה אותיות במילוי שהם ע"ס והם הספי' המתפשטים בתוך הכלים כו', והיינו שזהו העצמות (ר"ל האור) המתפשט ומתלבש בתוך הכלים כו', וא"כ גם בשרשו ומקורו באוא"ס שלפני הצמצום הוא בחי' ש' הוי' כו'. וידוע ההפרש בין ש' הוי' לשארי שמות דש' הוי' הוא שם העצם כו', וענין שם העצם הוא שמיוחד בהעצם וכמ"ש אני הוי' הוא שמי המיוחד בי כו', והיינו דכח הגבול הוא כמו כח נבדל מן העצם כו', וע"ד שנת"ל פ"י בענין התהוות הכלים מן הרשימו שאינו בבחי' דביקות וכמו הניצוץ הנבדל כו', כמו"כ בחי' הרשימו לגבי העצמות הוא

כמו כח נבדל כו' וכמ"ש במ"א. אבל שרש ומקור האור הוא בבחי' יחוד ודביקות כו', וזהו שם הוי' שם העצם כו'. אמנם בש' הוי' יש ג"כ ב' מדרי' וכמ"ש ויקרא הוי' הוי' וידוע דהיינו הוי' דסדר השתל' ושלמעלה מסדר השתל' כו', דש' הוי' דסדר השתל' הוא ל' מהווה והיינו שהוא מקור המהווה והוא האור והגילוי דאוא"ס שזהו מקור ההתהוות כו' (וזהו כמשנת"ל פ"ח דההתהוות בפועל הוא ע"י הקו כו', או י"ל כמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי חד שהאור הוא מעין המאור כו'). ובד"ה ועשית ציץ בתו"א מבו' דב' השמות הוי' הן בבחי' הרצון והוי' הב' הוא כי ענין הוי' מורה שהוא מהווה כל הויות מאין ליש כו' ע"י שעלה ברצונו כך, ויש מקור ושורש לזה להיות עולה כך ברצונו כו' והוא הוי' הא' כו'. ולפ"ז הוי' הב' הוא בעלות הרצון