יז

מעבר לעבר שהי' בלוחה"ר שלא יש כלל מציאות אותיות כו' והכלים שהן בבחי' מציאות ה"ה באין ערוך לגבי מדרי' זו גם בעצם מהותם כו', אבל לגבי בחי' הרשימו כמו שהוא לאחר הצמצום אין הכלים באין ערוך בעצם מהותם כ"א באופן התהוותם כו'). ועמ"ש במ"א דאמיתית ענין אין ערוך הוא לך דוקא לגבי עצמות א"ס כו'), מ"מ ה"ה ג"כ בבחי' יש מאין מפני שהן בחי' גבול שאינן ערוך לגבי אוא"ס הבלי גבול כו' והתהוותן הוא בדרך אין ערוך כו', ויותר משאין ערוך עשי' לגבי אצי' כו', דהרי הכלים דאצי' נעשים נר"ן לבי"ע כו', וכל מה שנתהווה בבי"ע הכל הוא מבחי' הכלים דאצי' דאיהו וגרמוהי חד לברוא כו' דבחי' איהו הוא למעלה מגדר הנבראים כו', ובחי' גרמוהי הוא מה שבבחי' שייכות אל הנבראים כו' (וכמ"ש במ"א דבחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי הוא בבחי' בלי מספר ובחי' גרמוהי הוא בבחי' מספר, וגם הארת בחי' איהו שע"י גרמוהי מבו' שם די"ל שהוא בבחי' מספר שז"ע שיעור קומה של יוצר בראשית כו'). הרי שיש להם איזה ערך, אבל הכלים דאצי' לגבי אוא"ס הן באין ערוך לגמרי כו'.

קיצור. והגם שהכלים הן ג"כ אצי', הנה זהו בבחי' התנוצצות (ע' דרוש שיטת הרמ"ר פ"ג) כמו הניצוץ שהוא אותו המהות ונבדל כו', ולכן לגבי מקורם בא"ק ואותיות הרשימו אחר הצמצום אינו בבחי' שינוי המהות, ולגבי אוא"ס הבל"ג וגם לגבי הרשימו לפני הצמצום ה"ה באין ערוך כו'. ויותר משאין ערוך כו'.

יא) וכ"ז הוא בבחי' הכלים, אבל האורות דאצי' ה"ה בבחי' גילוי ההעלם מאוא"ס המאציל שהרי התהוותן מהקו הוא בבחי' קירוב שהרי האור קשור ודבוק באוא"ס המאציל כשלהבת הקשורה בגחלת כו', ולכן הן בבחי' בלי מ"ה שלא בבחי' מהות ומציאות מדות וכחות כו'. וכן הקו מאוא"ס ה"ה ג"כ בבחי' דביקות וכמ"ש בע"ח שהקו נוגע ודבוק בא"ס ב"ה כו', והגם דהקו נמשך ג"כ ע"י הצמצום כו', מ"מ הרי המשכתו הוא מהאוא"ס שלפני הצמצום כו', ועם היות דהמשכתו הוא בדרך דילוג הצמצום כמשל השערות ע"י הפסק הגולגולת כו', מ"מ הרי השערות יונקים מהמוח כו', כמו"כ בחי' חוטא יקירא קדישא כו' דאיקרי מזל ה"ה בבחי' דביקות באוא"ס ב"ה שהמשכתו הוא בבחי' גילוי ה"ז בבחי' גילוי ההעלם כו' (ועמשי"ת לקמן פי"ח), (והנה ממשנת"ל יובן דבאמת יש יתרון מעלה בכלים על האורות דשרש הכלים הן מהרשימו שזהו רושם מהא"ס שלפני הצמצום כו', וכמ"ש במ"א דהאותיות דרשימו לא נגע בהם הצמצום כלל. ועם היות שי"ל שע"י שנתעלם גילוי האור מן האותיות עי"ז נעשו בבחי' מציאות כו', שזהו ההפרש

בין אותיות הרשימו כמו שהן לפני הצמצום לכמו שהן אחר הצמצום כו' וכמ"ש במ"א. מ"מ ה"ז רק ע"י התעלמות האור לא שנגע הצמצום בהאותיות רק שנתעלם האור ונתגלו האותיות עי"ז בבחי' מציאות כו' וכמ"ש במ"א, והאורות שנמשכים מהקו הגם דשרשו הוא מהאוא"ס שלפני הצמצום כו', מ"מ ה"ז לאחר שנתעלם האור וחזר ונמשך כו', וכן משמע בע"ח ממה שהקשה למה לא נשאר הקו מאחר שעתיד להחזיר ולהמשיכו, ותי' שלא הי' אפשר להיות התהוות הכלים כ"א כאשר נתעלם האור לגמרי ואח"כ חזר והמשיך את האור במדה ובמשקל כו'. הרי מובן דאור הקו שחזר והמשיך האוא"ס ב"ה הוא האור שנתצמצם ונסתלק כו' (ומ"ש