ח

קבעומ"ש לקיים רצונו ולעבדו בכל מיני עבודת עבד כו' וכמ"ש בסש"ב פמ"א. וזהו שברוב המצות מסיים בתורה אני הוי' דלכאו' אינו מובן מה"ע החותם דאני הוי'. אך הענין הוא שזהו ב' הענינים שבמצות, דכוונת המצות זהו כמו שהמצות תלוים בש' הוי' שיש מצות התלוים באות יו"ד ויש באות ה"א כו', וענין אני ה' היינו בחי' עצמות אוא"ס שלמעלה משם הוי' שמתחבר בש' הוי' כו', דמצד בחי' ומדרי' זו לא יש התחלקות מדרי' כלל כו'. וזהו שחותם אני הוי', דעם היות שבתורה יש חילוקי מדרי' והיינו בהסוד וטעם המצות כו', מ"מ אל תהי יושב ושוקל במצותי' ש"ת כו', משום דאני הוי' דעצמות אוא"ס מאיר בש' הוי' והוא בחי' רצה"ע שלמעלה מחכ' דמצד זה לא יש חילוקי מדרי' כלל כו'. וכללות הענין הוא דהאורות והכחות שבאים בבחי' פנימי ה"ה בבחי' הגבלה וע"כ הם בבחי' התחלקות בעצם וכן בהתלבשותן זב"ז ובהתלבשותן בהכלים כו', וכמו"כ ברוחניות בתורה וכוונת המצות יש התחלקות וברצון שבמצות לא יש התחלקות, וזהו אני הוי' דמבחי' אני שבהוי' כל המצות שוין כו'.

קיצור. ולכן הכחות בעצם הן בהגבלה ובהתחלקות, וזהו שיש חילוקים בכוונת המצות משא"כ מצד הרצון שבהם, וכ"ה בתורה ומצות בכלל, ולכן א"ד חיוב עוסק התורה להחיוב בקיום המצות, ולכן בעשיית המצות צ"ל ב' כוונות, וזהו שחותם בכל פ' אני הוי' כו'.