ז

שכל ה"ה מורגש בהגבלה, ולא כמו הרצון שבא בהתגלות בהתפשטות בלתי מוגבלת, משא"כ אור השכל שבא בהגבלה, לבד מה שהוא באיזה פרט דבר (שכן הוא גם ברצון כו'), הנה עצם האור והגילוי הוא אור מוגבל כו', שגם אור שכל שבא בהפשטה שאינו נתפס כ"כ באותיות ה"ה בבחי' אור מוגבל כו', וזהו ההגבלה בעצם מציאותו כו'. וגם מוגבל בההתפשטות שלו דעד פה תבוא כו', דכל שכל אמיתי יש בו הגבלה כמה יכול להתפשט כו', ומי שהוא חכם גדול שמבין הענין לעומקו יותר יוכל להתפשט בו יותר, מ"מ הכל הוא בהגבלה כו', והיינו להיותו אור פנימי בעצם ע"כ בא בהגבלה כו'. וגם בא בבחי' התחלקות שהרי כל ענין שכלי יש בו כמה פרטים, שא"א להיות ענין שכלי שלא יהיו בו פרטים, ובכל פרט שבו אינו דומה אור השכל המאיר בו והן בבחי' פנימיות וחיצוניות כו', והיינו שבפרט אחד שבו מאיר השכל יותר והוא בחי' הפנימיות והעומק שבו ובפרט אחר אין בו מאור השכל בבחי' פנימיות כ"כ כו'. וכן במדות שע"פ השכל יש בהם כמה התחלקות באופן התפשטות אור המדות בכל פרט כו', וכמו האהבה שע"פ טו"ד ה"ה

באה בהגבלה ואינו מחייבת ענין המס"נ לפי שהאהבה היא מוגבלת בזה כו'. וזהו מה שבכוונת המצות יש התחלקות שאין הכוונה בכל המצות בשוה לפי שהטעם והסוד שבכל מצוה אינו בשוה בכולם כו', ומה שארז"ל אל תהי יושב ושוקל מצותי' של תורה דקלות שבקלות וחמורות שבחמורות כולם שוים, זהו מצד הרצה"ע שבמצות שהרצון אינו בא בהגבלה והתחלקות וע"כ כל המצות שוין כו', אבל מצד הטעם והכוונה יש בזה חילוקי מדרי' כו'. ובכללות הוא ההפרש בין תורה למצות שהתורה באה בבחי' התחלקות שכל עניני התורה יש בהם חילוקים בבחי' אור החכ' שבהם כו', וגם בהתענוג שבתורה יש בזה חילוקי מדרי' כו', וזה"ע שבמ"ת על כל דבור ודבור פרחה נשמתן דבמ"ת הי' התגלות בחי' התענוג שבתורה ובכל דבור ודבור יש תענוג פרטי ומיוחד ע"כ על כדו"ד כו', וכמ"ש בלקו"ת ד"ה ואהי' אצלו אמון ובד"ה ראו כי ה' נתן לכם את השבת, והמצות מצד הרצה"ע שבהם כולם שוין כו'. וכן יש הפרש בהחיוב דעסק התורה לחיוב דקיום המצות, דבחיוב דעסק התורה יש בזה מדרי' דהרי החיוב הוא והגית בו יומם ולילה שיהי' עסק

התורה תמיד, אך זהו ליושבי אהל, אבל בעלי עסקים החיוב שלהם הוא פרק א' שחרית ופרק א' ערבית, ומשארז"ל שיהא תורתך קבע ומלאכתך עראי היינו שיהי' בבחי' קביעות בנפש, דתכלית כוונתו יהי' עסק התורה וגם בעסקו במו"מ יהי' כוונתו בכדי שישתכר ויוכל לעסוק בתורה ולהדריך בניו בת"ת ולקיים מצות כו', וזהו בעסק התורה. אבל בקיום המצות הרי כל ישראל שוין שכולם מחוייבים בקיום המצות, משא"כ בתורה שאין כולם שוין כמו בעלי עסקים כו' כנ"ל. וגם בזה יש חילוקי מדרי' דגם בע"ס השייכים לתורה צ"ל תורתן קבע בקביעות בזמן, ומי שאינו שייך בעצם לעסק התורה דמ"מ גם הוא מחויב בעסק התורה משום דמצוה דעסק התורה הכל מחוייבים בה כו', רק שיוצאים י"ח בפ"א שחרית כו', ובהם הפי' תורתך קבע בבחי' קביעות בנפש כו', וכמ"ש בהל' ת"ת פ"ג, הרי שאינו דומה החיוב בעסק התורה להחיוב בקיום המצות, וכ"ז הוא בתורה ומצות שהתורה היא מבחי' חכ' שיש בזה מדרי' חילוקים, והמצות הן רצה"ע שאין בזה התחלקות מדרי' כו'. ובפרטיות הוא במצות עצמן ההפרש בין כוונת המצות לעצם קיום המצות מצד הרצון שבהם כו' כנ"ל, ולכן בכל מצוה צ"ל ב' כוונות, הא' בהכוונה פרטיות שבה, והב' בבחי'