ד

הכח כמו בהאבר הראוי לו כו' וביותר הוא בכח השכל מה שמתלבש בכח התנועה וההילוך שביד וברגל אין זה אמיתית ומהות כח השכל המתלבש במוח שבראש, והיינו שההתלבשות הוא רק שכל המעשי לבד שהוא כח היותר אחרון שבשכל שעם היותו נמצא בכח השכל גם כמו שהוא במוח שבראש, הרי אין זה מהות השכל שבראש כו'. שהרי גם כח השכל המתלבש במדות אין זה עצמות ומהות השכל, דעצמות השכל הוא להשכיל שכליים עמוקים ונעלים שאינם שייכים למדות כלל ובכל ענין בעצם ומהות הענין כמו שהוא למעלה מגדר מדות כו', והמוחין השייכים למדות בכלל דהיינו חיצוניות המוחין ובפרט המוחין שבמדות שהוא הבכן אין זה עצם ומהות השכל כו' וכמ"ש במ"א, וכ"ש השכל שבכח התנועה וההילוך שאין זה מהות השכל כו'. משא"כ במוח שבראש הרי השכל מתלבש בחומר המוח ממש ומתלבש בו מהות ועצמות השכל להשכיל כל דבר שכל וחכ' כו', והיינו להיותו כלי הראוי לאור השכל ה"ה מתלבש ומתגלה בו ומתאחד בו כו'. וזהו הסיבה מה שהאברים פועלים בהכחות שבאים בהגשמה כפי מהות האברים, וכמו שהשכל ישכיל השכלה גשמיות ובכח

הראי' יראה דבר גשמי כו' שאין זה מהכחות מצ"ע, דהרי השכל שבנשמה מצ"ע הוא רק להשכיל בענינים רוחניים ואין לו שייכות כלל להשכלה גשמיות וכשמתלבש בחומר המוח ה"ה משכיל השכלה גשמיות כו'. הגם דבהתלבשותו במוח ג"כ עיקר ענינו של השכל דנשמה ועיקר הכוונה בירידתו והתלבשותו הוא להשכיל בעניני אלקות (עם היות שבאמת בכל השכלה גשמיות ובכל ענין גשמי יש בזה מהנשמה האלקית כו' וכמ"ש בסש"ב דעיקר החיות דנש"י הוא מהנשמה האלקית דוקא וע"כ בכל דבר יש בזה כחות הנה"א כו', ולכן נוגע מאד הענינים שעוסקים בהם מפני שבכל דבר ודבר שהאדם פועל ועושה מכניס בזה כחות אלקי' כו'. אמנם עיקרו של השכל האלקי דנה"א הוא להשכיל בעניני אלקות כו'). אך ג"ז הוא ע"י ענינים גשמיים דמה שאנו יודעים באלקות הוא ע"י הענינים הגשמיים שמהם אנו מבינים באלקות וממילא גם ההשגה האלקית היא באה בהגשמה ואינה מערך ההשגה דהנשמה קודם התלבשותה בגוף כו'. וכ"ז הוא שחומר האברים פועלים בהכחות, והיינו לפי שהכחות באים בבחי' התלבשות והתאחדות שזהו בבחי' תפיסא שנתפסים

בהאברים וע"כ פועלים בהם שבאים בהגשמה כמהות חומר האברים כו'. אמנם האברים בטלים אל הכחות (דאל"כ לא היו בבחי' כלים להם כו') שהכחות יש להם שליטה וממשלה על האברים ומנהיגים אותם כו', והיינו לפי שהכחות הן בבחי' התגלות בהאברים ע"כ הם מנהיגים את האברים, וזה גופא הוא מפני שהן כלים הראויים לאור צורת הנפש ע"כ הכחות מתגלים בהם, וכנודע שיש התלבשות שהמלביש מושל ושולט על המלובש וכמו בגלגולים ר"ל וכמ"ש במ"א, והיינו לפי שהמלביש אינו בבחי' כלי וממילא אין הנפש מתגלה שם כו'. אבל בהתלבשות הנפש בגוף האברים ה"ה בבחי' כלי והכחות מתגלים בהם וע"כ הם מושלים ושולטים עליהם להנהיגם כו', ולכן שליטה וממשלה זאת דהכחות על האברים אינו בדרך הכרח שהכחות מכריחים אותם כ"א מה שפועלים בהם ע"י התלבשות והתגלות שלהם כו'. ויובן זאת בהתלבשות הכחות זב"ז כמו כח השכל כשמתלבש בכח התנועה ומנהיגו במלאכת הציור וכה"ג הרי אין זה בדרך הכרח כ"א מה שפועל בו להיות כפי חיוב השכל כו'. ואין זה כמו פעולת הרצון שפועל בכל הכחות והאברים שזהו בדרך הכרח להיותו כח נעלה בעצם לכן