ג

הרוממות שלו וכמו המלך בתכלית הרוממות שלו שמתענג בתענוג פשוט ועצמי לא מאיזה דבר כ"א בעצם רוממות עצמו כו', דבהתענוג הוא מתרומם יותר בהעצמות שלו בבחי' הבדלה ביותר כו'. ובדוגמא כזו יש ברצון שהוא מרוצה והיינו לא שרוצה באיזה דבר כ"א מה שהוא מרוצה כו' שזהו בחי' גילוי לעצמו ולא בבחי' שייכות לאיזה דבר כו', אך אין בזה התעוררות עדיין (רק יכול להיות בבחי' סיבה לאיזה התעוררות כו'), אבל כאשר מתעורר באיזה רצון אפי' רק לעצמו ה"ז בבחי' שייכות להדבר כו', וקודם שנתעורר הוא שאינו בבחי' גילוי כלל גם לא לעצמו כו'). וכאשר עלה ברצונו ית' ה"ז בחי' המשכה וגילוי אל כללות ההשתל' בכלל או אל איזה עולם בפרט כו', והגם דבחי' הרצון הוא למעלה עדיין מהתהוות כו', וכמו בעליית הרצון דאוא"ס שלפני הצמצום הרי בכדי שיהי' התהוות העולמות הוצרך להיות הצמצום תחלה שהוא בחי' סילוק האור כו', וכן במדרי' שלאחר הצמצום שיש כמה צמצומים וכמו צמצום א"ק וצמצום הדיקנא כו'. מ"מ ה"ז בבחי' ממוצע שנעשה האור בגדר שייכות אל העולמות שמזה יתהוו העולמות כו'.

קיצור. יקשה דמשמע שהשני כתרים הם מפני שהקדימו כו' ואח"כ או' א' כנגד נעשה כו'. ובמד"ר אי' שהקב"ה נותן שתי עטרות בראש בניו וכאן או' ירדו מה"ש וקשרו. ובמשנה דאבות אי' שלשה כתרים הם, ובפרטיות חושב ד' כתרים. הג' כתרים הן בג' קוין. יקדים ענין הכתר בכלל, ג' פירושים בכתר א' ל' המתנה והוא העכבה והתקוה, ב' ל' עטרה, ג' ל' סיבוב. ויבאר שהכתר עד רוהמ"ע הוא בחי' הרצון שכולל הכל ומקיף וסובב הכל, ולכן כתר בכ"מ הוא בחי' ממוצע. כי קודם התעוררות הרצון אפי' לעצמו כבי' ה"ז בבחי' העלם והבדלה לגמרי, והתעוררות הרצון ה"ז בחי' הטי' והתגלות להיות בבחי' שייכות כו'.

ב) והנה ידוע דהרצון הוא בחי' אור מקיף וכמ"ש כצנה רצון תעטרנו כו', דבזה מחולק כח הרצון מכל הכחות שכולם באים בבחי' אור פנימי בבחי' אור בכלי כו', וכמו כח השכל במוח שבראש וכח הראי' בעין וכח השמיעה באזן כו', שכל כח יש לו כלי מיוחדת לפי מזגו ותכונתו שלא יתלבש בכלי אחרת, וכמו שכח הראי' לא יתלבש באזן וכח השמיעה בעין וכן השכל מתלבש דוקא במוח שבראש ולא בשאר אברים כו'. והגם שיש התלבשות השכל גם ביד וברגל וכמו בכתיבת האותיות הרי יש בזה שכל וחכמה כו' לבד התלבשות השכל באותיות הכתב שבא ע"י היד להביא אור השכל בכתב כו' שזהו רק בדרך מעבר בהיד כו' וכמ"ש במ"א, הרי בעצם ציור האותיות יש בזה שכל והיא מלאכת הכתיבה שהיא ג"כ חכ', ובפרט במלאכת הציור שהיא חכמה גדולה כו', ובד"כ מי שהוא אומן יד אין זה בכח התנועה שביד לבד כ"א מקורו הוא בשכל שיש לו חוש במלאכת היד בכתיבה וציור או באריגה וריקום וכה"ג (ועמ"ש הרמב"ם בשמונה פרקים פ"א), וכמו"כ יש התלבשות השכל ברגל וכמו בריקוד וכה"ג. הנה התלבשות זאת אינה בהאברים

דיד ורגל כ"א בהכחו' שבהם בכח התנועה שביד וכח ההילוך שברגל והו"ע התלבשות הכחות זב"ז כו', דלהיותם כחות פנימיים ה"ה מתלבשים זב"ז שהכח העליון מתלבש בכח התחתון ומנהיגו כו' (רק שההתלבשות זב"ז היא דוקא כאשר הכחות מלובשים בכלים כו' וכמ"ש במ"א), ומה שמתלבש הוא רק הארה לבד, לא עצם