ו'שצב

ו' שצב

ב"ה ⁵²³ , ב' תמוז, תרצ"ה

אטוואצק

שלום וברכה!

מכתביו במועדם קבלתי, והמורם מכל האמור בהם הסיב לי צער גדול, ועגמ"נ רב, מזה שהנני רואה רוע היחס וההשקפה הרעה של ידידי וחביריו שי' לתלמידיי יקיריי שי' האהובים לי כבנים ⁵²⁴ ממש.

ועל כל הדברים האמורים במכתביכם, הנני מאמין לכם כי אפשר הי' איזה קורטוב של דבר מה, אבל הדברים עתיקים כל סגנון ומבטא מתפרש לפי טעמי הנגינה, וטעמי הנגינה יוצאים לפי הגיון הלב.

למותר הוא לכפול אותן הדברים אשר כתבתי במכתבי העבר, בשבחם של תלמידיי יקיריי צמודי לבבי, אשר כל אחד ואחד מהם הוא אוצר בלום ביראת שמים בקנין המדות ובאהבת ישראל.

ידידי השמתם לבבם להתבונן באותן הנסיונות והמס"נ אשר עמדו התמימים היקרים שי', ואיך ירהיב – יהי' מי שיהי' – עוז לכנותם באותן השמות אשר ידידי כותב עליהם.

אוהב הנני את החסידים אהבה בלתי מוגבלת, ויקרים לי הבע"ב של עדתנו עדת החסידים ביוקר בלתי משוער, ומקרב ולב עמוק הנני רוחש להם כל טוב גשמי ורוחני, אבל עם זה לא אוכל להעלים עיני מהאבק העולמי, דער וועלטיקער שטייב און פּיל – המכסה עליהם.

בימי האור, אשר בכל עדה ועדה מעדת החסידים, היו מזקני אנ"ש, ובראשם אחד מיחידי סגולה בתור משפיע, והבע"ב היו להם ההתאחדות והמשמעת הדרושה, היו מנקים את האבק העולמי, ועדת החסידים עמדה על הגובה הראוי לה.

עכשיו נשתנו פני הדברים לגמרי, האחדות הושבתה והמשמעת נעדרה, וכל אחד ואחד גם מהבע"ב הבינונים בונה במה לעצמו, ועולה על הדוכן להשמיע חוות דעתו ברבים, ולא זו בלבד אלא דורש הנהו כי הכל יענו אמן.

ידידי הרבה יותר מדאי הרשתם לעצמיכם בהנוגע אל תלמידיי אהוביי התמימים הנעלים יחיו, והנני מבקש אתכם ואת חביריכם הנכבדים שי' לשנות את היחס ולהכיר את האמת באשר הוא, כפי היסוד מוסד אשר יסדו הוד כ"ק אבותנו רבותנו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

בבקשה אשר בהגיע מכתבי זה יואיל נא ידידי לסבב הענינים אשר יוטב היחס אל תלמידיי יקיריי יחיו כראוי להיות בין אנ"ש שי'.

הנני פורש בשלום מתפללי ביהכ"נ וחביריו הגבאים, ד' עליהם יחיו, ומברכם כי ישפיע השי"ת לכולכם וב"ב שי' שפעת חיים וברכה מרובה בגו"ר, והבית הכנסת יתגדל ויתרחב ויתיסד בהנהגות טובות שיהי' לגאון ולתפארת בתוככי הבתי כנסיות של בתי אנ"ש שי'.

והנני ידידו הדו"ש ומברכו.