ו'שס

ו' שס

ו' ניסן ⁴¹⁵ , רצ"ד

ווארשא

ביקר אותי מר יעקב באך עורך דין, תל אביב, מטרת ביקורו, הוא בא הנה בשביל לסדר "ארגון עזר" עבור שלשת האסירים, סטאבסקי, ראזענבלאט, אחימאיר ⁴¹⁶ .

הוא: בטח נודע לכם מהשלשה בחורי ציון האסורים זה כשמונה חדשים במאסר בדבר הבלבול אשר הרגו את מר ארלזראוו, הכל יודעים שזהו עלילה נוראה, הבא ממקור מנגדי השיטה אשר כולם עם ראשיהם ומנהליהם שוכרים עדי שקר, והם – בעלי השיטה הנגדית – חלאת מין האנושי, וכאשר דרוש כסף רב בשביל פדיון שבוים להביא עורכי דין מאנגליא ועוד דברים הכרוכים בהוצאות רבות, הנה שולחתי הנה מטעם סגולת אנשי יושר וצדק לארגון במדינת פולין עזר גשמי ורוחני למען פדיון השבוים שנפלו בפח מוקשים של חלאת מין האנושי החפצים להתנקם בהם בשביל עניני מפלגה, וכבר עלה בידי לפעול הרבה, בזה אשר בעלי השם בפולין הביעו דעתם בענין זה, מר י. מ. לוין (אגודה), הרב כהנא, פראפ' שור, בני ברית, מר לעויטא (אגודת פועלים), הרבי שפירא (גראדזעסק), הרב ניסענבוים (מזרחי), ועוד. ועל כולם כל עורכי המכ"ע והנודעים בשם בין המשכילים, כולם כאחד נכונים להביע השקפתם בזכותם של האסירים, ובאתי אליכם אשר גם אתם תואילו להשתתף בזה, להביע דעתכם כי בודאי יש לכם השקפה על הדבר הזה.

אני: על דבר השקפתי ודעתי במקרה זה בפרט אין בחפצי לדבר, ומה גם להגיד דעה מוחלטת, אבל רק בהנוגע אל הפועל, על דבר בקשתו השתתפות שמי בענין זה, הנני עונה בשלילה גמורה.

הוא: מדוע.

אני: ולא בסבי טעמא ⁴¹⁷ .

הוא: האם יש לכם איזה חשד על האנשים הידועים לבחירי וסגולי עם ישראל, האם אינה מספקת עדותם של מר זאבטאנסקי ומר בן ציון כץ.

אני: כבר אמרתי כי בנידון הפרטי אין בחפצי לדבר, אין אני מכיר לא את האשמים ולא הנאשמים, ואין לי הרשות לא להצדיק ולא להרשיע את מי שהוא.

הוא: רואה הנני כי אין אתם יודעים מה שהמנגדים עושים, בשכירת עדי שקר ותעמולה נוראה, וכל בעלי המפלגה גם הנקובים בשם תהלה הם רוצחים פשוטים ושודדים מוסרים ומלשינים, גם הם יודעים ברור כי האנשים האלה נקיים הם מכל שמץ דבר, ורק הם קרבנות של עלילה גסה, וכל חפצם של המנגדים היא בשביל פני' גסה של כבוד ממשלה וכסף, והאם בשביל זה ילכו שלשה נפשות מן העולם, הלא עליכם חוב להגן ולהציל ממות, גם עפ"י דין תורה.

אני: בהנוגע לקיום מצוה יש דין מיוחד לכל מצוה ומצוה אימתי היא חלה על האדם.

הוא: רואה הנני אשר האסירים חשודים בעיניכם.

אני: כבר הגדתי כי אין לי הרשות לא להצדיק ולא להרשיע.

הוא: אבל מה.

אני: בהמקרה הפרטי הלזה אין לי להגיד מאומה ואין אני חפץ לכנוס בזה, הנני מביט על הענין בכללותו "איך בין פארצוייפילט און פאר צערט זאגאר פאַרשעמט פון דעם נידעריקן כללות'דיקן צושטאנד ואס דער ענין בעוייזט אונז".

הוא: כן הדבר, אם אנשים בעלי צורה נקובי שם העומדים בראש תנועה גדולה כהציונות הם מוסרים ומלשינים ודאי הדבר כי מבהיל הוא.

אני: כאמור אין אני נכנס בפרטי הענין לקרוא בשם מי הם הרוצחים, ומי המה המלשינים, כי אם הנני מתחשב עם מה שבא בפועל, איש נרצח, ואין אתנו יודע עד מה מי רצחו, ישנם מוסרים ומלשינים ואין אתנו יודע מי המה, וישנם מגיני הרוצחים והמוסרים.

הדבר בעצמו מתברר ע"י שופטים, אבל שלש אלה, רוצחים, מלשינים, ומגיני הרוצחים והמלשינים מבהיל את העומד מן הצד, ומעורר תמהון מאין בא אלינו עם אלקי אברהם? חלאת כזו! ומי האשם בדבר? מי ומה אשר הביא את עם ישראל לידי שפלות כזו אשר ימצאו כמו אלה בזרע יעקב? הלא מאז ומקדם נכתרו זרע יהודא בכתרי תהלה רחמנים ביישנין וגומלי חסדים ⁴¹⁸ .

הוא: ומי האשם?

אני: זהו פרי החינוך החדש, בפרצת גדרי התורה והמצוה, ובהגברת המפלגות וכוחם בהכשר כל האמצעים בכדי לבוא אל המטרה, והמטרה הנה ככל הגוים בית יהודא, והאלקים הוא יודע מתי יכירו את האמת, כי עם ישראל רק בשמירת התורה והמצוה הי' יהי' לגוי מאושר גם בחייו העולמים.