ו'שמא

ו' שמא

[כ"ה אייר תרצ"ג]

מאז ³³¹ בואי הביתה צלחה ³³² הנני מושפע מאותם הרגשות הנעימים אשר השפיע עלי ההתועדות עם כבוד ידידי בברלין ובפאריז ³³³ . ומזמן לזמן הנני מהרהר באותם הדברים, – דברי נועם תורת ודרכי החסידות – ארום חסידות כסגנון ש"ב ידידי – אשר דברנו בכל פעם התראותינו, ומפעם לפעם מתגבר אצלי אותו הרעיון דבר פרסום רעיונות החסידות – אוצרות הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע – בין אנשי מדע.

העבודה היום-יומית – קריאת מכתבי מרי-נפש השופכים שיחם לפני והפונים אלי בבקשת עזרה חמרית ורוחנית, וחבילות של שאלות שונות הדורשות מח וכח לפתרונן – מפריעה אותי להמסר כולי אל העבודה הנעימה לי ביותר, היא עבודת הכרם באילנא דחיי תורת החסידות אשר הנחילונו הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

בכל בקר הנני חושב אשר בזה היום אקח לי מועד להעריך דברי לידידי ש"ב מתוך הרחבה, וכה עברו כמה שבועות ולא יכולתי למלאות תשוקתי עד היום.

תורת החסידות – כתורת הנגלה יש בה מקרא משנה הלכה ואגדה, אשר כל אחד מהם הוא תורה שלמה מלאה אור וזיו שכל אלקי ומחי' נפשות רבות.

הנני שומע ת"ל פ"ש מאתו ע"י בנותי וחתני ³³⁴ יחיו, ונעימה לי במאד ההתקרבות, וזה לא כבר כתבו לי ברגשי שמחה והתפעלות מנועם הנאום אשר נאם לזכר החכם הנודע המנוח מר קאהן ז"ל, ואשר עשה רושם נעלה על כל השומעים, ושמחתי על זה ואברכהו כי יצליח לו השי"ת בגו"ר.

אתענין במאד לדעת האם קבל מענה על מכתבו אשר כתב, כפי אשר דברנו בברלין, ומה מצב הענין ותוצאותיו, ואם כבר בא לידי החלטה טובה ע"ד ההצעות השונות אשר הציעו לו, והשי"ת ימלא משאלות לבבו לטובה ולברכה.

ואשובה לנושא דבורי עם כבוד ידידי פעמים ושלש על אודות חובת כל חסיד לעשות בעד החסידות, ומה גם למי שהוא מגזע משפחת הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק', אשר היא חובה כפולה ומשולשת המביאה ברכת כל טוב לעצמו ולזולתו.

טרם נסעי לברלין (בחורף העבר) ערכתי מאמר נקוב בשם "החובה והיכולת לעשות בעד החסידות ³³⁵ ", בו מבואר 1) חובתם של החסידים לעשות בעד החסידות, 2) ואשר רגש החסידות בא בירושה 3) מעלת הרגש על ההבנה, ובא בירושה, ואשר על כן הנה גם אלו שמגזע החסידים מוצאם יכולים המה לעשות בעד החסידות.

ברירא מילתא אשר בלא קיום מצות מעשיות א"א להבין דברי חסידות, ז.א. אשר החסידות אינה נקלטת אלא בכלי של שומרי תורה ומצוה, ואלו אשר ר"ל אינם מניחים תפילין, אינם שומרים את השבת ואינם נזהרים באכילתן כו', אינם כלים אל החסידות.

אמרז"ל ³³⁶ המאור שבה – בתורה – מחזירו למוטב, ובזה יש יתרון לפנימי' התורה על גליא שבתורה, דגליא שבתורה היא הלכה פסוקה הבאה מנועם שכל מופלא, שכל אלקי, וחסידות היא אור מבהיק, הדברים דברי אלקים חיים כשיוצאים מלב ער, בוקעים את לב השומע כאשר יבקע הגרזן את העץ לרסיסים, ומעוררו ברגשי תשובה, חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא.

המבוא לחסידות – דער ארום פון חסידות – הוא שכל צח ומצוחצח משובץ במשבצות רגש, המביא לידי כוסף ותשוקה להחלץ מן המועקה של החיים החולניים, כמאמר העולם אַרויס רייסען זיך פון די ערדיגע האָליאַבליעס און פון דעם וואָכענדיגען לעבען.

ועוד יותר כי היא – תורת החסידות – מביאה את האדם לאכול חולין על טהרת הקדש, כל חיי האדם מכונה בשם אכילה: לימוד התורה והמדע נקרא אכילה כמאמר לכו לחמו בלחמי ³³⁷ , חיי המשפחה נקרא אכילה כי אם הלחם ³³⁸ כו' וכל עמל האדם בפרנסה ורכישת רכוש נק' אכילה כאמור כל עמל האדם לפיהו ³³⁹ .

ז. א. כי החסידות מאירה אור בחיי האדם, אשר גם חייו היומיים יהיו טהורים, זכים ובהירים, ומארחות חיים היומיים הוא בא לידי הכרה בהשגחה פרטית, ובכל פנות שהוא פונה הנה הוי' נצב עליו ורואה אלקות במוחש, עד שרואה בעיני בשר ממש כי הטבע עצמה היא למעלה מהטבע ³⁴⁰ , כלומר אותו הסגנון המורגל בפי בעלי חומר "שזהו טבע", "דאס איז נאטור" הוא מהות בדוי, הנברא בסבת העדר ההבנה, כי ההבנה מביאה לידי הכרה גמורה אשר טבע זו עצמה היא למעלה מהטבע.

שכל האנושי דנפש הטבעי מסכים ומחליט כי הבריאה היא יש מאין, וכל התעסקותו הוא בידיעת טבע כל דבר, לדעת עניניו הפרטיים בהרכבה והפרדה בתועלת והפסד וכדומה, אשר כ"ז הוא ההכנה והחקירה בגוף היש אחרי המצאו אבל בעצם ענין המצאת הדבר מאין ליש אינו חוקר כלל.

והשכל האמיתי דנפש המשכלת, שהוא נפש האלקי', הנה עיקר התעסקותו הוא בהאין האלקי המהוה את היש והמקיימו בהוי' תמידית, אשר מהות מושכל זה הוא נטוע ומושרש בנפש בהנחה עצמית, אָפ געלייגט און אָפּגיפּרעסט אין נפש. דהנחה זו יסודה בראיית מהות אלקות שבנשמה להיותה חלק אלקה ממעל ³⁴¹ , ובהתלבשותה בגוף, הנה הנחה זו מתבארת בלבושי השכל דנפש האלקית שהיא תורת החסידות מחקר אלקי המלובש בהבנות מוחשים הנראים גם לעיני בשר.

והבכן היוצא מזה הוא: ההנחה היא שאלקות הוא הכל ³⁴² , אלקות איז אלץ, וההסבר הבא מכל עניני מוחש הוא שהכל הוא אלקות, אז אלץ איז אלקות, ועם כי הא בהא תליא דכשאלקות הוא הכל, הרי הכל הוא אלקות. אך ההפרש הוא דזה מה שהאלקות הוא הכל, הנה זהו אמת הגמור מה שהנשמה רואה בראי' מוחשית בהיותה למעלה קודם ירידתה למטה להתלבש בגוף, וזה שהכל הוא אלקות הוא הבנת שכל האנושי הבא ע"פ מופתים מוחשים גם לעיני בשר.

עומק תכן ההבדל בין הא דאלקות הוא הכל להא דהכל הוא אלקות, הוא בהתוצאות, כי ההנחה שבנשמה עם כי פועלת השפעתה על מהלך רוח האדם אבל באה בתנועה של אור מקיף, דאור מקיף אף שהוא משפיע ופועל, ומ"מ יכול להיות בו דבר והיפוכו.

וכמו ענין האמונה דכל ישראל מאמינים בני מאמינים ³⁴³ בהוי', כי הוא ית' בורא יחיד משגיח בהשגחה פרטי' ומהוה מאין ליש כו' וכו', ומ"מ הנה בשעה זו עצמה יכול לעשות דבר מנגד לגמרי, ועוד יותר כי לפעמים מבקש האדם מאת השי"ת כי יעזרהו באיזה דבר והדבר ההוא הוא נגד רצון הוי', וכמארז"ל ³⁴⁴ גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא הגנב מאמין בה' שהוא זן ומפרנס אותו, ומבקש שיצליח לו השי"ת בגניבתו.

ונת' ענין זה במאמר דעו כי הוי' הוא האלקים, בקונט' כ"ב תרצ"ג ³⁴⁵ , בביאור מארז"ל, סנהדרין ד"ו ע"ב, גזל סאה של חטים וטחנה אפאה והפריש ממנה חלה כו'.

וטעם הדבר להיות אמונה היא אור מקיף ³⁴⁶ , ובאור מקיף יכול להיות דבר והיפוכו, אבל לא כן הוא באור פנימי דתורת החסידות הבנוי' על שכל אלקי, ומראה לדעת בביאורים והסברים שכלים כי הכל הוא אלקות, הנה השפעתו הוא בענין של פועל טוב.

והנה הנחה זו שאלקות הוא הכל ישנה בכל אדם, רק שמתכסית באבק הטרדות היום יומיים, והטרדות הללו הנה לבד זאת שמביאים את האדם לידי הגברת צרכי החומר על צרכי הצורה, הנה עוד זאת משפילים ומקטינים את כללות מהות האדם וכאלו מגרשים אותו מלהסתפח בנחלת השכל והמדע, ולהסתפק בשכלים פעוטים.

כל דבר שכל ומדע יש לו המבוא הוא הבית-יד, אף שהבית-יד אינו מעצמו ומהותו של הכלי, אבל מ"מ הנה בו ועל ידו אוחזים הכלי ההוא. המבוא של החסידות – דער ארום פון חסידות – הוא המטהר את האויר ומכשיר את האדם לצאת ממסגרות הברזל של חיי חול ולהתבונן במצבו. ואז מתעורר רוח החיים שבקרבו, היא נשמת קל שדי בחלק אלקה ממעל אשר תחייהו והולך ומתקרב לאור כי טוב. ולזאת היא תעודתינו בחיים להחיות את עצמינו ולגמול חסד עם כל אשר נוכל לקרבו בטל תחי' טלא דבדולחא היא תורת החסידות.

והנה זה שנה שני', אשר בעזרת תמיכתו של ידידי הגביר היקר באנשים, ענף עץ אבות חסידים בעל מדות תרומיות ר' אלי' שי' מערקין ³⁴⁷ , שלחתי את אחד מתלמידי ישיבת תו"ת דליובאוויטש הרב וו"ח אי"א מוה"ר שמעון ארי' שי' גרינבערג ³⁴⁸ לפאריז, בתור משפיע דא"ח, כנהוג במדינתנו ³⁴⁹ בתוככי אנ"ש שי' בימי קדם.

הופעתו של התלמיד הרב גרינבערג שי' השפיעה ת"ל לטוב על קהל עדת אנ"ש שי' שבפאריז יע"א, וקבעו זמני לימוד חסידות ברבים בהבתי כנסיות של אנ"ש שי', ולרגלי ביאתו התעוררו בהתעוררות טובה גם כמה מבעלי מדע אשר חפצו לדעת איכותה ומהותה של החסידות, ונהנו מנאומיו וביאוריו של הרב גרינבערג שי'.

אמנם באשר חסר להם המבוא של חסידות, הנה בעת הראשונה לא מצאו עוד אותו המבוקש שאלי' קוו, ואז התעורר המשכיל הנודע, בר אבוהן ובר אורין, ענף אילנא רברבי בכרם החסידות, המנוח ר' הלל בהחסיד הנודע לשם תהלה ר' ש"ז ז"ל זלאטאפאלסקי ³⁵⁰ להגביל זמני נאומים אשר נאם על דבר החסידות, אשר נאומיו אלה היו כמבוא אל מאמרי החסידות אשר חזר הרב גרינבערג בקרב הבעלי מדע העולמים – די ועלטליכע ויסענשטפטליכע – ויהי הדבר לענג נפש לכולם יחדיו.

והנה כאשר קרה האסון הנורא ³⁵¹ עם המנוח ר' הלל ז"ל, הנה מלבד אשר נאבד מצביא בעל כח אדיר, הנה חסר אותו החלק בהמבוא של החסידות שהי' מאפשר להם הכניסה לטרקלין.

וכאשר ההשגחה העליונה הוביאה את כבוד ש"ב ידידי להצלחה בפאריז, אמרתי כי עתה עת לעשות להחזיר עטרת ³⁵² תפארת ועידת בעלי מדע המשתוקקים לדעת תורתה של חסידות.

והנני בזה לבקש את כבוד ש"ב היקר והחביב אשר יואיל נא לעמוד בראש אגודה זו, ולהשתמש בכשרונותיו המצויינים אשר חוננו השי"ת – יברכהו השם – למלאות את תעודתו בתור גזע משפחתנו אשר זכות אבות מסייעים, ולא אפונה כי לרגלי עדינת לבבו ימצא ענג רב למלאות תשוקת הכוספים לדבר ד', ואני תפלה כי יקוים היעוד ³⁵³ ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

בימים אלו הזדמן לי להשיג אחד מספריו "דרכים חדשות לחנוך הסוציאלי" (דפוס ציון), ואני מחכה להבטחת כבוד ש"ב ידידי לשלוח לי כל ספריו אשר נדפסו.

ומדי דברי הנני לבקש את כבוד ש"ב ידידי להשתדל אצל מכיריו ומיודעיו הסופרים המפורסמים אשר יואילו לשלוח לי ספריהם, כמו מר האראדעצקי דובנאוו ³⁵⁴ – לשלם כבד לפני.

ואשאר לחכות לשמוע מנועם שלומו הטוב, ובטח לא ימשוך תשובתו כי אתענין לדעת משלומו הטוב.

והנני ידידו ש"ב.