ו'קסז

ו'קסז

ב"ה ¹⁵⁹¹ , ז' ניסן, תרפ"ט

ריגא

שלום וברכה!

בשמחה קראתי מכתב ידיד נפשי, והחיות הלא הוא העיקר ושיהי' באמת חי, גילעבט, פתגם זה שמעתי בהיותי בן חמש או ששה שנים בערך.

היודעים ארחות חיי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בשנות תרמ"ג-מ"ט, היו זמנים ידועים (ולפעמים גם ארוכים) שהי' נוסע למעיינות רפואה ¹⁵⁹² , הן בפנים המדינה (אדעס, לימאן, יאלטא) והן לחו"ל (שעוענינגען, פריז, באדען, ויען, בורביל ועוד), וזמני נסיעותיו מקומם וזמנם עד כמה שהייתי יכול לחקור עליהם מזמן היותי ילד עד שנות זכירה חקרתי, ומעת בואי בשנת ה' ו' הנני זוכר, והכל כתוב באחד ספרי היומי, לעניניהם עם שיחות וסיפורים שונים.

ובהיותו בביתו הי' סדר חייו קבועים ומסודרים, קימה בשעה חצי השביעית, מקוה (אם רק לא היו מניעות הבריאות, היו תדירות ביותר בשנים ההם) שעה חצי התשיעית, הילוך לביהכ"נ לתפלת שחרית ולימוד משניות, אמירת תהלים תנ"ך ושיעורים שונים עד שעה השני' בערך או רבע שעה קודם, ולפעמים באיחור חצי שעה, סעודת צהרים, ואח"כ סגור בחדרו, לפעמים הי' מתפלל מנחה מעריב בציבור ועל היותר בחדרו, עד שעה האחת עשרה הי' סגור בחדרו.

אחד היותר גדולים בבעלי בינה והשכל ואוהב נאמן הי' החסיד ר' שמואל בער ז"ל מבריסוב, שהי' משכיל נפלא ועובד (מאריך בתפלה, ושוקד בבירורי מדות בהנהגות ישרות) בעל הסברה, הוא הי' בין הראשונים שבאו בתחלת נשיאותו של הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צ"צ זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע (וציוה ללמוד הדרושים הארוכים של הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע), ואצל הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נחשב לחסיד חבר, ואחרי ההסתלקות נחשב לעמוד התוך בעניני הבית פנימה, והי' בא לעתים קרובים לליובאוויטש ¹⁵⁹³ והי' מתאכסן בבית הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

גם בכל השנים שהי' נוסע להוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הי' האכסניא שלו בביתינו, ורוב הלילות הי' ביחידות עם הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. ישנם אצלי רשימות דברים כתי"ק הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע כתובים בשנות תרל"ז (הי' אז בן שש עשרה שנה) תרל"ט, תר"מ, מאת אשר פלפל עם החסיד רש"ב ז"ל הנ"ל בענינים עמוקים בדא"ח, ורשום גם במאי קמיפלגי, ואת אשר שאל בהיכל קדש פנימה (בלא הזכרת שם בשם מי הוא האומר כך או כך) ואת אשר השיבו לו, וביאורים שונים בהשאלות ותשובות בהענינים ההם.

הנה באחד העתים (בקיץ תרמ"ה או תרמ"ו) אשר ביקר החסיד רש"ב ז"ל הנ"ל את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ושהה כששה שבועות ואח"כ נסע לויטעבסק, הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נסע לשלחו עד בית הנתיבות רודנא, ויקח גם אותי בתור טיול כמובן, מה שדיברו במשך נסיעתם לא הבנתי רק תיבות בודדים.

אמנם בבואינו אל בית הנתיבות, אף כי הבנינים ומסילת של הברזל והפעמון הגדול, וביותר המרכבות האדומות טעונים משא הולכים ונמשכים בכחה של חבית ברזל ארוכה ביותר עם ארובה גבוה, וחליל משמיע קול אדיר, פעלו עלי רושם גדול, ולקחו את כל לבבי, עם זה פעל עלי רושם עז יותר אותה ההתקשרות אהבה אשר ראיתי בשיחתם אף שלא הבנתי דבריהם.

המסע בא, והחסיד רש"ב ז"ל נכנס במרכבה, וטרם הפרדו הגיד לי השתדל ללמוד הרבה וחזק והי' לאיש עושה נחת רוח להוריך, ואח"כ ברכו זה את זה, ויאמר החסיד רש"ב להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, זאייט פריילעך, חי, גילעבט, ויא איך האב גיהערט פון זיידין (כוונתו על הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח צדק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע), ויחי יעקב בארץ מצרים ¹⁵⁹⁴ אין מצרים און גילעבט, און דערפאהר איז יעקב אבינו לא מת ¹⁵⁹⁵ אלא חי הוא לעולם, אין עולם און גילעבט. באם שאכתוב אותם הרושמים יארכו הדברים, אך רק זאת, אשר אותן הדברים הקצרים וביאורים במשבצות סיפורים מודגשים שדיבר אלי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בנסיעתינו חזרה מרודנא לליובאוויטש.

כהיום זה ארבעים ושלשה שנה כמו חי נצב לנגד עיני המחזה הנהדרה של חום היום ההוא עם האילנות המלבלבים ונעימת נועם השיח אשר ירד כטל על תלמי לבבי.

הארכתי בסיפור דבר זה אשר לא אפונה, כי ידידי יבדל לחיים טובים, הכיר את החסיד רש"ב ז"ל, אבל חביבים עלי זכרון ימי האור דליובאוויטש עניני' וסיפורי', ע"ד המבואר במשנה ¹⁵⁹⁶ בענין האיר פני כל המזרח עד שבחברון שכדי להזכיר זכות אבות מזכירין חברון.

ואסיר תודה הייתי לכבוד ידידי אם הי' רושם (שלא להטריח עצמו בבירורי פתגמים כ"א שלא בטורח) מימי זכרונות ידידי בהיותו בליובאוויטש מאז ומקדם, ושנות נסיעותיו לליובאוויטש להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וזמני העבודה וישיבת פטרבורג, ואפשר יש אצלו רשימות שונות מזמן ההוא.