ו'קי

ו'קי

ב"ה, [ד'] י"ט שבט, תרפ"ט

כבוד ידידי הרה"ג המפורסם והנודע לשם תהלה ותפארת בתוככי מחזיקי לומדי תורה ומחבבי מצוה משכיל על דבר טוב בעל מדות תרומיות מוהר"ר אהרן ¹³⁶⁹ שליט"א

שלום וברכה!

לפני שבועים קבלתי מאת ידידי הרב לוקשין שי' ידיעה כי ביום ד' י"ב לחד"ז תתברר שאלת התקציב ¹³⁷⁰ , ובשבוע העבר, ביום החמישי קבלתי ממנו טע"ג האומרת: "ע"ד התקציב אין תקוה".

הידיעה המרה הזאת עשתה עלי רושם עז, האפשר הדבר שיראו אחינו באמיריקא בצרת נפשם וגום של אחיהם, וישמעו בהתחננם אליהם ולא יעשו לעזרם? לא האמנתי למשמע אזני.

אח"כ קבלתי טע"ג שני' מהרב לוקשין שי' כי הרב טייטלבוים "נותן תקוה לשבוע הבא". מן הידיעה הזאת יכולים להבין כי השאלה תעלה עוד פעם על השלחן וכי כבודו עובד בכל כחו לטובת התקציב ועוד יש תקוה.

והנני כותב לכבודו לתאר לו את מרי לענה של המצב האמיתי, עומדים אנו כהיום בחדש החמישי לזמן ההוה, והתקציב עודנו תלוי באויר, ועבים וערפילים יחשיכו עליו.

המוסדות ברוסיא מפרפרים הם בין החיים והמות, יום יום מגיעה דרישה מרוסיא לכסף וכסף אין, בהלואה נתן הד"ר ראזין חמשה עשר אלף רובל, וכעשרים אלפים השגנו הלואה ושלחנו מפה, והחובות להמלמדים ולעוסקים בכל הגלילים, הערים והעיירות רבים בעד החדשים שעברו, וכולם צועקים ואין מה להשיב להם.

עומדים אנו על מפתן אסון נורא, אין במה לשלם לעניים מרודים בעד העבר, המלמדים מקבלי משכורת דלה מאד, וחיים ברעב, אפילו אם שכרם יבוא במועדו לידם, ועכשיו הם נפוחי כפן ואפס כח לסבול.

החדרים והישיבות צפויות לנעילה ח"ו, ולא מתגרת יד היבסקקים – אשר אם מגרשים הם הבחורים ממקום אחד הולכים הם ללמוד למקום אחר, ואם מושיבים 5 ח"ו באסורים, עומדים מאחורי אלה עוד חמשה, המחרפים נפשם בעד הדת והתורה – אבל מאפס עזר.

המשפט של שלילת התקציב הוא משפט כליון ואבדון – ר"ל היל"ת – לכל היהדות ברוסיא. שלילת התקציב הנדרש מאתנו בעד עניני הדת והתורה ברוסיא, הוא התזת ראש ישראל, הרס וחורבן, ונתינת חרב ורומח ביד היבסקציא.

הידיעה לאחינו שי' העסקנים ברוסיא ע"ד שלילת התקציב יהי' הולם בגלגלתם וחנית בלבבם.

הידיעה המרה הלזו תפיל ביאוש גמור את כל המפרפרים ומתאבקים עם מר המות הרוחני.

הידיעה האיומה הלזו תהרוס ותחריב את כל העמל והיגיעה אשר עמלו כבוד הרבנים הגאונים שליט"א בחרף נפשם שנות מספר.

הידיעה המבהילה הלזו, הוא אות קלון ובוז לכל העסקנים שי' המוסרים נפשם בעד הדת והתורה, כי שלילת התקציב הוא אמירה:

"שוא עבודתכם, לשוא הקרבתם דמכם וחלבכם במערכי המלחמה, להציל אלפי תינוקות של בית ר בן, חילכם תירש היבסקציא ר"ל, עמדו כולכם עמדו מלעבוד עוד לשם הדת והתורה עצ ר ו ידכם מלבצרה מוסדי התורה, אנחנו לא נושיע לכם עשו כ ח פצ כ ם, ודבר אין לנו עמכם עוד".

הידיעה המרעידה הלזו, תביא חורבן נורא, הרס אשר לא ישוער, כהיום לומדים אלפים נערים, גדולים וקטנים, וכפי הרשימות ¹³⁷¹ מהעבר וההוה רואים אנחנו אשר תמיכתה של הדזונט היא הקוראת עזרה מקומית כי בכל מקום ועיר שנותנים מתמיכתה של הדזונט מאה רוביל, לעומתה נותנת העיר ארבע מאות, ובמקומות שונים גם חמשה וששה מאות, ובשלילת התקציב ח"ו יפול הכל.

חברי הדזונט יחיו לא האמינו ואינם מאמינים בכל התעמולה הגדולה הנעשית מצד היראים העוסקים בהרבצת התורה, ומטילים ספק בכל דבר היוצא מ"ועד הרבנים" ¹³⁷² שברוסיא.

חברי הדזונט יחיו מוצאים מגרעות בהעבודה, ובאות נפש ובלב פתוח מקבלים המה כל דברי רכיל או מוציא דיבה.

למה הוא לנו המשחק בסגירת עינים, הלא זה כמה שנים שהננו מבקשים אשר יושלחו צירים נאמנים בעיניהם לראות ולחקור בהנעשה על אתר, בהיות כבודו במסעו באירופא ובא"י לבקר מוסדי התורה, בקשתי דרשתי ביאת כבודו למדינתנו. דכירנא אשר בהגיע אלי הידיעה מהיותו בברלין נסעתי ביחוד למוסקבה, להתראות עם הדר' ראזין יחי', אשר יפעול כי כבודו יבוא לרוסיא לבקר את אהלי התורה, והערכתי מכתב לכבודו לברלין, ונתתי על ידו אשר ישלחנו ע"י אחד הנוסעים לשם אז, ומדוע לא בא כבודו?

ואחרי כן בהיות האדון מר וארבורג נ"י דרשתי כזאת, במעמד הדר' ראזין, וכבוד הרבנים שליט"א אשר השתתפו בהועידה ההיא, כי ידעתי נאמנה אשר אז יוכחו בהמצב באשר הוא.

הם חושבים אשר תמיכתם היא תמיכת מוסדי תורה, טועים הם כבוד האדונים שי' טעות גמור, התמיכה למוסדי התורה ברוסיא אין זה רק תמיכה למוסדי תורה בלבד, כמו בכל הארצות ובכל המדינות, כי אם זה תמיכה להלוחמים בעד אלקי ישראל, בעד הדת, בעד התורה, בעד קיום עם אלקי אברהם, אשר בזה מחויבים כל ישראל כאחד.

במוסדי התורה ברוסיא, ובהעוסקים בזה צריכים כל קהל עדת ישראל בכל מרחבי תבל וקצוי ארץ, לראות: לוחמים בעד הדת ובעד קיום עם ישראל.

הספירה אחרונה ברוסיא, מגדת לנו מספר בני ישראל ברוסיא שני מיליאן שבע מאות אלף איש, כ"י, ואחרי כל החשבונות הם שני מיליאן ושלש מאות אלף איש יהודים.

ידעתי ברור כי הפרזתי על המדה, באמרי אשר ארבע מאות אלף נפש ברוסיא ח"ו אינם יהודים, ולא אפונה אשר הבקיאים בעניני רוסיא כמו הד"ר ראזין יחי' ועוד ישתוממו עלי באמרי מספר גדול כזה.

שני מיליאן ושלשה מאות אלף נפש יהודים מתבשלים בדוד כבשר בקלחת. בלי הבדל נרדפים הם כולם כאחד, בין אלו הדורשים מקוה גם קודם התפלה, ובין אלו החפצים להזכיר נשמות אבותיהם ביום צום כפור, ופרוסת מצה בפסח.

ועל כולם כאחד, החליטה ח"ו וח"ו, המוסד העברי היותר גדול בעולם הדזונט – משפט מות וכלי' – היל"ת –

ההעריכו להם כבוד האדונים הנכבדים חברי הדזונט יחיו, בישבם לכסא משפט לשפוט את ישראל היושב ברוסיא, כי גורל שני מיליאן ושלשה מאות נפש הם שופטים, ומשפטם יהי' אם לחיים או למות.

השמו לבם אל דברי ימי ישראל בגולה, אשר גורל החלק הגדול מעם ישראל, הנדון לפניהם, ולמשפטם יחכה, הן המה האנוסים ברוסיא, כאנוסי ספרד.

ההכירו, כי במשפטם זה כותבים המה עלה בדברי ימי ישראל בגולה, אם לתהלה וזכרון נצחי, אם לדראון.

ההתבוננו, בהתוצאות והאחריות אשר לקחו על עצמם במשפט שלילת התקציב, לפני ד', לפני עם אלקי אברהם, ולפני דברי הימים.

אנכי, הבא בשם העובדים במסירת נפשם, והקרבת חלבם ודמם על מזבח העבודה והתעמולה בעד אנוסי רוסיא, אינני מבקר מעשיהם של חברי ואדוני הדזונט יחיו, הנני רק פוקח עיני כבודם על כל אשר אמרתי ודברתי במכתבי זה.

ברור לי אשר כבוד האדונים חברי הדזונט יחיו בלתי רואים התוצאות והחורבן הנורא אשר יביא משפטם.

בישבינו יחדיו בברלין באלול העבר ¹³⁷³ , לא ראה איש ענן כבד כזה ולא עלה על לב איש, אשר לפתע פתאום ישבר העמוד התומך הלזה, כי האפשר הדבר אשר יחרץ משפט נורא כזה, מבלי תת זמן משך שנה לכל הפחות, למצוא דרך ומבוא איך להחזיק מעמד את אשר נבנה ונעשה עד כה.

בטוחים היו כבוד הרבנים הגאונים שליט"א ועד הרבני ברוסיא, ואני, ביושר לבבם של כבוד האדונים חברי הדזונט יחיו, אשר לא יעזבו חסדם פתאום, ובטחונינו חזק אצלינו גם היום.

תקוותי ובטחוני בד' במשך ימי עבודתי, אשר עין בעין ראיתי מעשי הוי' ונפלאותיו, בדרך למעלה מן הטבע, המה יעודדני ודברי נחומי כבוד הדרת גאונם הגאון הררי"מ הכהן שליט"א והגאון הררח"ע שליט"א יחזקני, כי כבוד האדונים חברי הדזונט יחיו, יאשרו תקציב שנה זו, אשר אחרת אי אפשר להיות.

אנחנו, הגאון הרב רבי ישראל מאיר שליט"א הכהן מראדין, הגאון הרב רבי חיים עוזר שליט"א מוילנא, ואני, באי כח הרבנים הגאונים שליט"א והאנוסים ברוסיא עומדים לבקש רחמים ותחנונים מאת חברי הדזונט יחיו.

אדונים נכבדים, לא רק בגלל החמשים או שבעים וחמשה, או מאת אלף, שקלים בלבד אשר תמנעו מלתת בעד צרכים הדתיים ברוסיא, אנחנו מדברים אליכם אדירי פעולות הטובות, כי אם אשר בזה תפילו כל רוחם של כבוד הרבנים הגאונים שליט"א העוסקים בעניני התורה וצרכי הדת ברוסיא, בחרף נפש, למשואות, אשר תרוצץ גולגלת ישראל, ונורא יהי' החורבן הזה.

באתי בכתובים אל כבוד מעלת האדונים הנכבדים מר ל. מארשל, מר פ. וארבורג, והפראפסור מר צ. אדלר יחיו, והנני מבקש את כבודו להמציא אליהם תוכן מכתבי זה.

כבודו אשר עומד בפרצה לגדר ולוחם בעוז רוח ומרץ, ואשר זכות כל המון בית ישראל ברוסיא וזכות אגר צערם הגדול עומד לימינו, תצלח בידו להציל את התקציב ולהחיות ולקים את המוסדות.

והנני מבקש את כבודו לבלי למנוע עצמו מלהודיע לי פרטי המצב וההחלטה, כי אי אפשר להחזיק זמן רב את אחינו ברוסיא באי-ברור וחסר ידיעה, ולכן ייטיב להודע כל הדברים בהענינים בנוגע לתקציב.

לא אוכל לשתוק גם משאלת הספקת המצה ברוסיא אשר המצב רע מאד, והנני בא בארוכה בענין זה בהרצאה המצורפת ¹³⁷⁴ ששלחתי' תמול לכבודו, ואקוה שכבודו יעשה וישתדל שתנתן התמיכה שהי' נותן בשנים הקודמות למעות חטין לרוסיא. אבל בס[י]כום רצוני לומר, כי המצב רע בשנה הזאת הרבה יותר. וגם שאגודת הרבנים והעסקנים הנאמנים יעשו אסף ע"י קומיטט מיוחד לשם הספקת מצה ליהודי רוסיא.

הדו"ש ידידו המצפה לאור חסדי הוי', מוקירו ומברכו.