ו'מ

ו'מ

ב"ה, א' י"ז טבת, תרפ"ט

ריגא

שלום וברכה!

במענה על מכתבו הדורש ושואל אדות נכדו ... ת"ל הנני נהנה ממנו הנאה גדולה, כי הוא למדן וי"ש, ועתה אם יתן ד' ובתו וחתנו יחיו יהיו חכמים ויראו וישתדלו כי ישאר באהלי תורה אז אשרי חלקם בחיים בגו"ר.

ההצלחה הגדולה הלזו בבנים כשרים ויהודים חסידים יחיו – יעזרם השי"ת ... ובד"כ ההנהגה הטובה ברוח טוב השורר בכותלי הבתים ההם, לא שלהם הוא, זהו זיק הטוהר של החסיד הנלהב מחותנו ... אשר הדרת קול צעקתו ושועתו עוד נשמע באויר ... וברק מהלומת יד אשר כיבד את נכדיו ונכדותיו עוד מאיר על פניהם.

אבל הבנים והחתנים יחיו עוד טרם עשו בעצמם וטרחו בטרחא הראוי' בהנהגת בניהם ובנותיהם, הם ת"ל לא קלקלו את הישרה.

ובהנוגע להאמור בזה הוא כאמור, אם יהיו בתו וחתנו יחיו אנשים בעלי דעה, ושטף מים הזדונים ברדיפת התכלית לא יטרידם, ולא ילבשו את בנם כובע נחושת בראשו וכתונת עור להטרידו במשא ומתן והבלא דלית בי' ממשא, וימסרו ויתנו עצמם במסירה ונתינה אמיתית להשתדל בכל מיני השתדלות לבלי אבד כשרוני בניהם שי', ולהעמידם בעזרתו ית' בקרן אורה של תורה שישארו באהלי תורה, אז טוב יהי' להם בגו"ר.

ידידו הדו"ש ומברכו.