ה'תשנה

ה'תשנה

[ה'תרפ"ו]

במענה ³⁸¹ על מכתבי והרצאת החכם המשכיל האדון מר בארצענקא ³⁸² .

הנני להשיג על יסוד ראשית דבריי אשר הגדתי להחכם בארצענקא בהתראותינו הראשונה (ביום 14 או 15 אקטיבער ³⁸³ העבר), כי אנכי בתור אוהב מדע אשר תוכל להביא תועלת נפשי בכלל, אין לי הרשות בשעה ראשונה (טרם ידעי תוכן דרישתו ומגמתו ממני) לענות (על הרצאתו הבלתי מובנת לי אז, להשתתף בעבודה מדעית) בשלילה או בחיוב.

ורק זאת אוכל להציע לו, דכאשר יואיל וימצא לנכון לבאר לי, בהרצאה מפורטת, עבודתו המדעית, ובמה איפוא יכול להיות השתתפותי, אז לכשאתבונן בזה, ואתיישב בזה עם חבריי המתאימים לדעתי והשקפתי המדעית, ואראה אשר מדעתינו (כלומר שלו ושלנו) מתאימים המה, אז אוכל להגיד דבר בזה בשלילה או בחיוב.

כל מרבית חלופי הדברים אשר הי' בין החכם בארצענקא, ובין המלומד מר מ. שניאורסאהן ³⁸⁴ (אשר נבחר למזכיר קבוצתינו המדעית), ואחרי אגרות המדע והתבונה אשר הואיל החכם בארצענקא לכבדנו, באתי לידי הכרה כי דבר אין לנו במדעתינו, אם גם כי באיזה יסודות יש להם איזה יחס זיו מדעי.

חכמת החסידות בנוי' על אמונה פשוטה באלקי השמים והארץ, אל יחיד אשר ברא ויצר הכל, והכל הוא, כי הוא לבדו הוא, וכל אשר ברא ויצר, הוא לתכלית אין סוף, אשר מדע זה בלתי אחוז ובלתי מתענין בהשגת תועלת חומרי ובשרי, כי אם תועלת רוחני נפשי, כלומר הגברת הצורה על החומר, [...] המדות טבעים ולהחליפם במדות מושכלים ובהירים.

דיעה כזו יכולה להקבע בלב המאמין על ידי מסירה ונתינה אל האל הגדול והנורא מחוייב המציאות, ונמצא במציאות בלתי נמצא של ידיעת והשגת ברואיו. ואי לזאת התכלית האמיתי בבחירי הנבראים מחונני השכל להדבק בו, בהאין סוף יתברך, על ידי תורה ולימוד החכמה וידיעתה על מנת לקיים בפועל, בדיבור ובמעשה את היופי המדעי.

וזאת היא תורת החסידות, להכשיר את האדם לבוא לידי מדריגה האמורה, אם רב או מעט, על ידי א) סור מרע, והרחקת התאוות באכילה שתי' והדומה. ב) בהתפתחות המחשבה בעניני השכלים העיונים להסבירם כפי הבנתו. ג) לעשות בפו"מ כל מצות ד' במס"נ מבלי התחשב עם כל מונע אותו. ד) להתפלל ולהתחנן אל אלקי הרוחות במסירה ונתינה חרישית כי יואיל לרחם עליו לפתוח כשרון שכלו. ה) לקבוע זמנים מיוחדים לבקר את עצמו, כלומר מחשבותיו הטהורות המה או טמאות. דבוריו אם לא יש בהם שקר, רכילות, והדומה, ולבחור רק בדיבור מוכרחי. ומעשיו לקיים הדינים והמצות כחוק שהם נתונים מהאלקים, מבלי לחקור אחרי הטעם. ו) להיות מחשבתו (באופן האפשרי) דבוקה באלקים חיים באמונה פשוטה, ע"י אמירת אותיות תורה ותפלה מבלי לחכות על איזה שכר חומרי ורוחני, רק להיות משועבד ומקושר כל ימי חייו באלקים חיים.