ה'תשנד

ה'תשנד

ב"ה ³⁷⁹ , ח"י תמוז תרפ"ו

לענינגראד

ידידי וו"ח אי"ש מו"ה אלי' שי'

שלום וברכה.

ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה, מהליכות עולם, בהנוהג בקרב אחב"י, ה' עליהם יחיו.

בדור העבר, באותו הזמן, אשר גם אז ר"ל ולא עלינו היו צרות ומכאובים, כלליים ופרטיים, כי בכל דור ודור יש בו הטוב והלא טוב שלו, וכל דור ודור סופר ומונה צרותיו ומכאוביו, ומשים אותם לאל לעומת מה שהי' בדור שלפניו, אבל שכל הבריא אומר כי הכל אחד, וכשם שדבר בעתו מה טוב, כן ההיפך ח"ו. ולא יוסיף ה' ליסרנו עוד, נדמה לנו כי צרותינו ומכאובינו בדור הזה כמוהו לא הי', אין זה אלא הרגש עצמנו בלי דעת נכונה.

אלא ההבדל הוא, כי בדורות שלפנינו היו אנשים, ובהם היו יחידים שסוככו על הכלל כולו, בכל עיר ועיר, עדה ועדה, היו עיני העדה, העמודים אשר עליהם בית ישראל נשען.

על שלשה דברים עולמו של ישראל עומד, הרב, המגיד מישרים – הם המשפיעים, הם המלמדים, הם הלומדים ברבים ומדברים לפני קהל ועדה, והשו"ב ³⁸⁰ , כי שלשה אלה, גורל הדרת ישראל וגאון יעקב בידם הוא. הם המתועדים לעיין ולפקח בצרכי העדה בהנוגע למוסדי הדת והתורה, הם העושים אגודת לומדי משניות, גמרא, והגדה, הם המדברים והמעוררים לכל דבר טוב ומועיל, מעוררים על הצדקה והחסד, ת"ת, לחם אביונים, ביקור חולים, גמילות חסדים, הכנסת כלה.

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, ומעולם לא ראינו עדה בישראל אשר ח"ו יפנו עורף לכל מעורר על דבר טוב ומועיל, הן בדבר הדורש נדיבת הרוח – והדומה – והן בדבר של תמיכה בפועל, בין רב ובין מעט, אבל העיקר הדבר ישנו במציאות גם בזעיר אנפין בכל עיר ועיר.

ברוכים יהיו אחב"י בכל מקום שהם, הנה עוד לא הי' ת"ל מקרה של צורך בענין נדבה וחסד אשר הושב ריקם, ורק חסרים האנשים הפועלים והעסקנים האמיתים אשר יתנו לבם ודעתם על זה.

וע"ד הענין שנכתב במכתבו, ע"ד היתומה תחי', הנה לדעתי הי' נחוץ הדבר לשים לב על מקרים כמו אלה, ובמקום הראוי הי' צריכים לעורר לב קרובים וגם רחוקים לאסוף איזה סכום לעשות שידוך הגון ולהוסיף בית בישראל על דרכי התורה והמצוה.

אין אתם בקיאים בחיי אחב"י בימי הבינים, בימי הגזרות ר"ל ולא עלינו, בשכון ישראל, לא עתה ולא עלינו, במקום מיוחד שהי' נקרא בשם געטהע (אשר רשומו ניכר ברוב שו"ת בדיני שכנים, שדוכים, וסבלונות, חזקות, מסים, וארנוניות, ותקוני הקהל ועוד[)], הנה פרנסי העיר, היו מתעניינים ונותנים לב למקרים כמו אלה, אשר מלבד שהיא אחת מהמעולות בצדקה וחסד, פאר המדות טובות, הנה עוד זאת בזה הגדילו משפחת ישראל על ברכי היהדות, התורה והמצוה. ולפי פקודי דברי הימים אשר בגולה – יחיש ה' גאולתינו ופדות נפשינו – הנה הרבה מהמשפחות המפורסמות בישראל, היו ראשונים ע"י מקרים כאלה, ובידעם צור מחצבתם, הנה בהגיעם לידי מעמד ומצב נכון הרבו לעשות חסד בישראל.

ואשרי האיש אשר חלקו בחיי[ם] להביא ברכה בבית ישראל ובחיים הרוחנים, ויהי' ה' אלקינו עמהם להצליחם בכל אשר יפנו לטובה ולברכה.

ידידו הדו"ש ומברכו.