ה'תשכו

ה'תשכו

ב"ה ²²⁴ , י"ז שבט, תרפ"ב

רוסטוב דאן

הוד כבוד שר התורה, הנאמן בבית אלקים, נשיא ישראל, נרו הדרתו ותפארתו, הנודע בכל קצוי תבל, גאוני עם אלקי אברהם באצילות הודו יתהללו, יראת ד' אוצרו, כבוד שם תפארתו, מרנא ורבנא יוסף ²²⁵ שליט"א

אחרי דרישת שלום הדרת גאון יעקב, יאריך ד' ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים.

ממערכת ישראל, הנני בא, אשר במשך כששה שבעה חדשים ²²⁶ (מני אז שהוסדרו הנסיעות ²²⁷ , וחליפות המכתבים, במעט) בתעמולה נכונה, עלתה בידי לדעת – עפ"י ידיעות נכונות – בהנעשה עם אחינו, עם הקדש, במדינתינו הרחבה, ובשאר הארצות.

לבי יכאב במאד, אשר איזה מהענינים, יעגמו חלילה נפש עדינה, אבל חיי הלאום כולו, תורתו, ויהדותו, וגורל הדור הבא, יגבר על כל, וידרוש בכל תוקף עוז מועצת, שר התורה ²²⁸ , ועזרתו. והאל האלקים הוי' צבאות, העומד בסוד קדושים רבה, הוא יהי' עם הוד כבוד הדרת גאונו, ובדברי קדשו עפ"י אורים התורה ותומים המצוה, ילהט רגשי לבבינו, ויורה לנו, החזק דרכנו הלאה, באהלה של תורה.

נוע תנוע הארץ, מפני ההסגר, ואי היכלת להתדבר, הנה כל מדינה ומדינה אחזו דרכם, באשר מצאו לטוב לפניהם, החזק מעמד, בעניניהם הפרטיים, וביראתם הנכזבה, (ממבהילי מרמה) המרובה מחכמתם וידיעתם, בעסקנות הכלל, או בסיבת המסבבים אותם, בחכמתם היתירה על יראתם, עשו איש איש מהעומדים בראש תנועת הכלל, כפי ראות עיניהם [...]. עמודי התורה והיראה, מאת הקדש נסוכה עליהם בעזרתו ית', אנחנו וכל ישראל, נשענים, וערובתם תרגיע רוחינו, התורה וישראל ארוגים המה, הלא אל אחד בראנו, וברצונו שנינו כאחד, להאיר על הארץ יצאנו, עם אלקי אברהם מתאוה לשמוע הוד קול זקני גאוניו ונשיאו שליט"א, עם העברי, עם לביא, תורתינו היא נשמתינו, אם כי החשך ח"ו יכסה ארץ, וערפל תעטף לאמים, עלינו יזרח הוי', וכבוד תורתנו מאתנו לא יסור, בכל אשר לנו נתאבק ונלחם, מבלי נתון רמוס הדרתינו.

איש ישראל, הרצוץ ועשוק כל הימים, רק בעד דתו ותורתו, בקול חוצב להבות, ירעים במחנה ישראל, כי הדעה והדבור רק לגאוני ישראל, עמודי התורה, אבירי הלב, ואליהם עם הקדש מתחנן כי יעודדו רוחו, יסעדו ויתמכו לב ישראל סבא.

עזרה רוחנית דרושה.

השעה דורשת, אשר אצילי הרבנים הגאונים, הנודעים בקרב הלאום, בתורתם, יראתם וצור לבבם – אשר לא יפחדו מקול עלה נדף, והולכים בכח התורה, מבלי התחשב עם מהלכי המדיניות – יבואו בדברים אחדים, מעוררי הלב, בהחזקת הרבצת תורה, ולחזק לב עם הקדש במילוי חובתו המוסרי, לאלקי ישראל ותורתו.

על גאוני ישראל, לדעת, כי בית ישראל, בכל אשר לו, רק עליהם הוא נשען, מהם יקו כי דרכו תהי' בטוחה, נפשות ילדי אחינו, כחות הצעירים, בעלי כשרון ותום, המתאבקים בגבורה נוראה, עם מר הצרכים היותר מוכרחים, רק בשביל לימוד התורה, לשם השם הנכבד והנורא, רק אליהם ישאו, כי יתנו להם היכולת, ויסללו לפניהם, עדי בואם בית אל.

נשיא אלקים בקרב ישראל.

אחיכם – עבדי ד', כתרי התורה, נשיאי ישראל, הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נ"ע זי"ע, וכבוד הרב הגאון, הגדול באחיו הגאונים, עמוד התוך, מוהר"ר חיים ²²⁹ זצ"ל, אשר זכר מפעלם, וצלם תבנית קדשם הרוחני, לא יסוף מלב עם הקדש, לעד – עלו השמימה, ואנחנו כולנו בית ישראל על ידכם ניתנו, יאריך ד' ימיכם, בטוב ובנעימים, ושלום הדרת גאונכם ישגא.

ניב שפתי יכפר האלקים, ומרבית דברי יסלח עבד ד', כי נפשי יצאה בדברי, דם אב קדוש, בעורקי יזול, פקודתו עלי יחופף, ושרביט האמת במשבצות התום והגבורה, אשר ביד הוד תפארתינו, לא אשכח לעד, – ואל האלקים, אתחנן, כי עד נשימתי האחרונה, רק בעקבותיו אלך – ולזאת בהגיגי, תבער אש.

נעויתי מראות, כי הרבנים הגאונים, מכניעי הדרתם, הדרת ישראל, לפני גאוני העסקנים, גדולי התורה, כאלו אבדו עוז גבורתם, ויתהלכו בדרכים עקלקלות, ובאי תבונה ישימו המעקשים למישור.

... מבלי התחשב עם כל, אזעקה את כל בית ישראל, ונחריד את מחנה היהודים, לדעת, את אשר יהי' – ח"ו והיל"ת – בקרב הימים – בהנהגה נוראה כזו – והנני צועק בקול מר צורח.

נשיא אלקים, גאון ישראל, הצילה נא את הדגל בעוד לא חולל, אשר נר אלקים טרם יכבה, דורשי יחודו יתברך, עומדים על שפת הים, עוד מעט – וח"ו היל"ת – יצללו במים עזים.

אוי נא לנו כי חטאנו.

בא יום מר, אשר לבב מורים ומדריכים הרך ונמוג, מיושבי שער, כאלו, האדרת והאמונה, מהם ח"ו, לוקחה, הורם העטרת, וארזי הלבנון שלחו את ארון התפארת.

אהה הוי' אלקים אושר ישראל מתנודד, אבות קדושים, רעים נאמנים, מלאכי רחמים משרתי עליון, חלו נא פני אל, כי יקשיב הוי' וישמע לקול שועת בנים, הפזורים בכל ארצות תבל, שדודים, רצוצים, מרודים, ומעונים, כצאן לטבח ר"ל יובל, רק בעד השם הנכבד והנורא ותורתו הקדושה.

אנא הוי' הושיעה נא, וממרום שבתך לעין כל נושע.

הוי אדון ישראל, שר התורה, מהרו בעזרת אל רם ונשא, והשמיעו קול גדול, אשר בלבת אש קדש, צאן קדשים יתעודדו, וענוים יתמכו, ומאת כל איש אשר לא ידע נפשו, עמוד על משמרתו, אחרית תוצאות מפעלו, וערובתו, עפ"י התורה והמצוה תדרושו.

בשם אלקי ישראל, ובשם התורה, תנו צו.

אל עדת ישורון, במרחבי מדינתינו, אשר כל עם הקדש, מנער ועד זקן, איש ואשה, אשר צל שדי בלבבו יתלונן, ובשם ישראל יכונה, יתן ידו להרים תרומת הוי', בחומר וברוח, להקים בית ישראל, החדר, תלמוד-תורה, והישיבה, כמסירתו וכנתינתו מהר האלקים בחורב.

אל אחינו היושבים בכל המדינות, הרבנים המפורסמים, פרנסי הקהילות, כי ייסדו חברה או אגודה, בשם "התורה" אשר מטרתה לאחד כל ישראל בהחזקת הרבצת תורה תמימה, המסורה והנתונה, ולהגן עלי' בחומר וברוח.

... אל הרבנים הגאונים, אלופי הבד"צ, ראשי הישיבות מרביצי תורה בישראל, מנהלי הכוללים, ומוסדות הקדש, אשר בארצינו הקדושה – יברכם האלקים – לחזק ידם, ולהשתתף עמם, במחאתם נגד ... הצבועים, גונבי לב ישראל ללכוד נפשות ברשת התלמוד-תורה, אשר מאבני רעל ועצי ארס, יבנהו, צא טמא, יקראו, כל העומדי' בחצרות הקדש, ויכתב לדורות, אשר לא יבוא בקהל הוי'.

הרואה ראשונה, את להב התבערה, ר"ל, יאחזהו חיל ורעד, עיניו לשמים ירים, בקול אדיר יזעק, התעוררו התעוררו, קומו, הצילו הצילו, כי אש מתלקחת נתך ארצה, ובידיו כד מים ישא. באמונה בלתי מוגבלת יאמין, כי גם כדו, ורפה ידים, יצליחו, להיות עזר לעצור, בעד לשוני האש המתפרצים ר"ל, על ימין ועל שמאל. כן הנני היום.

עבודתי בתור מזכיר ואיש סודו – בחסד אל עליון – של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בהרבצת תורה, ובהתעסקות בעניני הכלל, במשך יותר על עשרים שנה, חקקה בי המשמעת וההתמסרות, אך עם זה, לדבר הכל גלוי באשר הוא, ולדרוש העזר מאת האלקים, על ידי אמצעית הראוים, כי עם ישראל, על ידם יושעו.

בתקוה לד', כי גם היום מאתו יתברך נושע, ואשר נשיא אלקים יקח את הדגל ביד הדרת גאונו, אנחנו וכל ישראל, עומדים הכן, שמוע דבר הוי'.

אלקי ישראל, ירבה שלום הדרת גאונו, עיני הדרת גאונו, ועינינו תחזינה בטוב בית ישראל, והצלחתו בנצחי וזמני.

ויקבל הדרת גאונו החוה"ש מאדה"ש כאוות נפשו הט', ונפש המתברך להיות עבד משכיל, לרצון ד' ולעבוד במערכת ישראל לתורה ותעודה, ברגשי כבוד בלתי מוגבל המבקש רחמים בעד עדת ישראל ודגלו

יוסף יצחק שניאורסאהן