ה'קפח

ה'קפח

[ט"ז אלול תרפ"ג]

ב"ה

מו"ה ראובן שי' שו"ב

שלום וברכה,

הפ"נ הכללי והפרטי התקבל, והשומע תפלה יקבל תפלתינו, ויעורר לבבנו ויחזק כחינו לעבדו ית' בלבב שלם, ויתן לנו בתוך כאחב"י שנה טובה ומתוקה בגו"ר.

והנה כל המשכת צ"ל העלאת מ"ן, והוא עבודת האדם מצ"ע, וזה הוי הכנה, ועשיית כלי, אל הברכה העליונה. וראשית העבודה היא להחזיק מעמד ומצב, פי' לעמוד על המקום מבלי להתפעל כלל מהמצב הכללי (אשר באמת אינו ברע ח"ו), ואיש איש ידע את אשר לפניו לעשות בפו"מ. על כל אחד ואחד לדעת אשר בו, רק בו הדבר תלוי, וממנו ד' אלקינו דורש לעשות ככל אשר ציוה. כל אחד עליו לדעת כי אם הוא יעשה, אז יהי' הדבר נעשה, לדוגמא אם הוא יקבץ איזה אנשים ויעוררם לקבוע שיעור בלימודים, בנגלה או בדא"ח, וכן יעשו וילמדו אז חברא חברי' אית לי', וקנאת סופרי' תרבה חכמה, אם האחד נתעורר ליסד אגודת משכימי קום, שיב[ו]או לביהכ"נ בהשכמה, ויאמרו תהלי', או ילמדו איזה לימוד, הנה בטח הדבר כי יפעול בעזרתו ית', להיות כי לב ישראל פתוחה היא להתעורר, וכאמור במד"ר ע"פ אני ישנה, ולבי ער, ומבואר בדא"ח, רק אחת שצריכם להשתדל ולעשות.

ובהנוגע לחוקי הממשלה, הנה האמת באשר הוא, החוקים כמו שהם לעצמם, אין בהם כדי לבטל מתורה ועבודה, ואדרבא חוק גלוי הוא, אשר איש ואיש (שהוא מבן י"ח שנה ולמעלה) יכול להתנהג כפי חפצו, מאין מפריע ומונע אותו. כל עדה וקהלה באזרח ישראל, יכולים ליסד כל עניני הדת, על חשבון עצמם בכל הדרוש להם, בית טבילה, כנסת, מדרש, ולהחזיק האישים הדרושי' לזה, רב שו"ב כו'. גם הלימוד לקטנים (שפחותים מי"ח שנה) זה תלוי ברצון ההורים, אם חפצים הם, הנה עפ"י הדין יכולים להשתתף ה' ו' אבות וליקח מורה אחד שילמוד את בניהם עניני הדת, כנהוג בישראל מימי קדם, אלא שאסור ללמד אותם ידיעות חוץ כמו ידיעות השפה והדומה, רק לימוד דתי, ושלא יהי' במקום שלומדים שולחנות הנהוגי' בבית ספר והדומה, וכן בשארי הענינים. החוקים אינם מפריעים בעד היהדות, ורק ישנם נערים, שאינם מתחשבי' עם כל חוק, ורוצים רק להשתרר ומהפכים כל דין מעיקרו, בתור נקם או עלילה והדומה. הזה אפשר לקרוא כי חוקי הארץ מגבילים.

ובכן אין הדבר תלוי אלא בכאו"א לפעול ולעשות כפי שהותר לו ע"פ החוק ומבלי התחשב כלל עם המונעים ומעכבים. ואם אמר יאמר, אשר העת הלזאת השתנה בזה כי רוב האנשי' טרודי' כו', הנה מאז ומקדם הי' כן, אשר הבע"ב יחיו איש איש מהם הי' טרוד ומוטרד, ובכ"ז הנה בגלל זאת לא עמדה מרכבת ישראל מלהלוך במסילת ישרים, וכן גם היום, אם נמצא עסקן אמיתי, אשר נותן א"ע על זה, הוא פועל ישועות, ואור תורה במושבי המקום ההוא, וברכת שמים באה לרגלי עבודתו, ובמקום שאין מתעסק הרי כל הענינים רפוים חלושים ובמצב התעלפות, והחובה על כל אשר רוח חיים בקרבו, כי יתן א"ע על דבר זה, ובפרט ידידינו אנ"ש שי' אשר כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, מסרו נפשם הט' עליהם ועל בניהם, הם צריכי' להיות הראשונים לכל דבר טוב ומועיל.

נקל הוא במאד מאד, לומר נואש, ובפרט אם ישנם איזה מניעות ועיכובים, אשר אז היאוש כעין תירוץ והתנצלות, אבל רחוק הוא מהאמת, וקרוב יותר אל השקר. הכל הוא לפי שאין מי שמכיר א"ע שהוא הוא המחוייב בדבר, ועליו הדבר מוטל, וכנהוג הנה בהגיע לענינים כאלו, קביעות שיעורי לימוד, בדברי בית טבילה, בית כנסת כו' וכו' פתגם אחד נשמע, כי זה שייך להרב או השו"ב והדומה, ובאמת אין הדבר כן, זה שייך לכאו"א מישראל, והרב והשו"ב הם צריכי' להיות הראשונים בעבודה ויגיעה עצומה, והנסיון היומי מראה כי בעזרתו ית' מגיעים אל המטרה.

והאל הטוב הוא יחוס וירחם על עם קדשו, ויתן לנו ולכל ישראל שנה טובה ומתוקה בגו"ר, שנת אורה ושנת תורה.

והי' ברכה ושלום כאו"נ והדו"ש ומברכם בכוח"ט ברו"ג.