ה'קעח
ה'קעח
ב"ה ט' אלול פ"ג
כבוד ידידי הרב הנעלה וו"ח אי"א
מוהר"ר ישראל נח שי'
שלום וברכה,
היום הגיעני מכתבו, מתי נכתב לא אדע, והנה בטח יקבל העתק מכתביי השונים ע"י ידידנו הנעלה הרי"ל שי' ראסקין. והנה לחזור הדברי' בלתי אפשרי הוא, והכל ידוע ברור, כי אין לנו בעולמנו אלא אחת להתחזק ביסודי הדעת והעבודה אשר הנחילונו הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בו אורה, בו טובה, בו ברכת שמים מעל, ובזה חי' יחי' האדם עלי אדמות, לקיים ולהביא בפועל בחיים את התעודה אשר שם לנו האלקים לפאר לבבינו ולזכך מדותנו ע"י אמצעות לימוד התורה וקיום המצות.
וכהיום הנני מעמיס עליך העבודה הלזאת לקבוע אגודות לומדי דא"ח בפלך קאוונא, וילנא, דוינסק, והוא לבוא בחליפות דברים שבכתב בדברי התעוררות, אשר בטח נמצאו הרבה מתלמידינו שי' וידידינו אנ"ש שי' התאבים גם צמאים ללמוד ולשמוע דא"ח. ולמען הפק רצון רבים וכן שלמים יקח על עצמו בל"נ ובעזרתו ית' להיות באיזה מקומן במקומות ההן, לחזור דא"ח בע"פ ולשוחח עם אוהבים ורעים נאמנים בדברי אהבה וחיבת הקדש, ובלי ספק אשר לטל תחי' יהי' להם ביאתו וביקורו הטוב. וכמובן אשר צריך הכנה מראש לחזור על הדרושי' אשר זכה לשמוע מפי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.
וישתדל לשמור דברי הרב, דברים כנתינתם, ואל ישמע לקול מלחשים לאמר, בלתי מבינים אנחנו, והגידו לנו דברים כאלו שגם אנחנו נבין, צריכים להסביר להם, כי לא באלה חפץ כ"ק רבותינו הקדושים, ולא בשביל זה אפשר להחליף הכוונה האמיתית,
(כאשר רבים מהשוטים וחסרי הדעת עושים, מדברים ככל העולה על רוחם, בסגנון המובן לאדם יהי' מי שיהי', ואומרים אשר זה חסידות. כל אשר דבר ד' הנאמר ע"י הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' קדוש לו, בוז יבוז להם, וחרף יחרפם. איך ירהיבו עוז לשנות דברי הרב. רק לעת מן העיתים בדברים הנוגעים בעבודה, היינו בהתעוררות מדות טובות, יכול היות כי ירשה לו האדם לברר הדברים בלשון קל יותר, ובדוגמאות שונות, אבל לא כמו אלו המרחיבים פה ולשונם תהלך בארץ לארכה ולרחבה בעניני מחקר, וחקירות של הבל, או דוגמאות של מחוללי משלים ומגידי שיחות בטלים, והכל נכנס בגדר חסידות. אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה, אשר לבד זאת כי פוגמים בכבוד התורה האמיתית וכבוד חכמים, הנה מפטמים מוחי השומעים בדברי הבל, מיא פאר עם הארץ'ט דיא ועלט. ואלו השומעים הולכים שמחי וטובי לב, לאמר ראו החדשות דימים האלו, ימים מקדם בשביל להבין היו צריכים ע"י יגיעה ועבודה ורק אחדים הבינו, והדיבורים היו קצרים, חצי שעה שעה או שעה וחצי, ואחרי השמיעה היו צריכים לחזור פעמיים ושלש עד אשר עמדו על דברי המשפיע שחזר דברי הרבי, ובמילא היו עומדים להתפלל באיחור זמן, ועצם התפלה היו מאחרים ביותר, ואח"כ חזרו עוד הפעם ועוד הפעם, ובכל פעם ופעם היו נזכרים עוד תיבות אחדות. ועתה הלא שומעים דברים ארוכים ומסודרים בסדר מחקרי, ענין עמוק ומחוטב עם כמה מאמרי חקירה, מו"נ, עיקרים, מדרש, ולפעמי' גם מספר הזהר, ומשובץ בתלי תילים של משלים ורעיונות, ונאמר בזמן שהכל יכולים לבוא, ביכולתך לעמוד בבקר ש"ק ולעשות כל ענינך לשמוע חדשות ולדבר קודם התפלה (וגם באמצע התפלה, איש איש כהרגלו) מכל הנעשה בעיר וכו' ואח"כ להתפלל, תפלה חטופה, לסעוד סעודת ש"ק ולישן כמה שתחפוץ, אח"כ לעת ערב עדי יצאו הכוכבים, תשמע את הדרשן בעל הרעיונות, המהלך על ארבע וחמש, חקירה, דרוש, מוסר, הטפה, ועוד מי יודע מה, אוי לאלו בעלמא דין ואוי להם לעלמא דאתי. השוטים האלו לא ידעו בשת, לא די להם שאינם יודעים בעצמם מימינם לשמאלם, ולפרש הדברים כפשוטן ממש (אשר רובא דרובא מהדרשנים האלו אינם מבינים פירוש המלות של דא"ח כפשוטו, רק בהשקפה ראשונה בעוד טרם יבינו האמור, הם חפצים להגיד מה ולחדש חידושים, ומפיקים ההבל שלהם מבלי שום מחשבה מראש, האם בשכל ידבר, וכל השטותים כשרים המה), ובכן מוכרחים הם להמצאות שונות, ובזה הם מחליפים האור בחשך ויוצאים מהכוונה האמיתית).
כי אם זאת יעשו ויחיו נפשם בטל אורות, אשר יטו אזן קשבת לכל הגה אשר ישמיע המשפיע, שדברי הרבי כאמירתן מדברת מתוך גרונו, והדברים האלו הם דברים חיים וקיימים, מחיים את הנפש ומקיימים את הלב והמוח לעבדו ית' בעבודה שבלב זו תפלה, איש איש באשר יוכל, זה יתעורר בתפלה בתחנון לפני צור עולמים ית' ויתעלה, ובזה עוד פועל על עשיית סדר בקביעות עתים לתורה, ובאופן כזה הנה במשך הזמן יכול לעמוד על אמיתת הדבר כמו שהוא.
והנה אחרי הביאור הזה לידידינו אנ"ש שי' הנה טובה כפולה יגיעם, הא' שידעו דברי הרב, והב' כי יבוא העיקר שהוא פועל הטוב. ודבר ודאי הוא אשר כאו"א מאנ"ש שי' יודע על האמת, איש איש מהם ישתדל להתקרב יותר ויותר אל כוונת כ"ק אבותינו רבותינו הק'.
זאת ועוד אחרת על המשפיעים לבחור דרושים אשר יהי' לפ"ע קהל השומעים יחיו, אשר רובם הם דברים ברורים ומובנים לכל שכל הבריא (אם לא שהשוטים מוציאים את הדברים מאמיתתן בהבליהם ובגלותם בהם פנים שלא כהלכה).
חובת מצוה על כל אנ"ש שי' וחובת חובה על התמימים שי' ביחוד לסדר שיעורי לימוד בדא"ח בכל מקום מושב אנ"ש שי' מבלי התחשב עם הריבוי והמיעוט, ויתדברו ביניהם בדברי אהבה ורעות איש את רעהו יעזרו, ואיש את רעהו ידברו.
כל דיבור בכתב ולשון מדברת אף גם הגה, בוא יביא בכנפיו אלפי ברכות מאליפות, הקמת רוח ועדידת נפש. כל אחד ואחד ימצא כי לא יחידי הוא, איננו בודד ח"ו, פה ושם ריעיו ואוהביו, מכיריו ומיודעיו, תמימים םרצי םארב רשא םנוק ןוצר וקיפי םלוכו,האליע ארוהנ אוהה ונב קיבשד אשידק אחור אוההמ תומוצעת זוע םיאלמ םלוכ,הז תא הז םיבהוא םלוכ,םירוחב םלוכ,המה םיעד - םיבוט םינשו םימי תוכיראל - עלי אדמות להביא בפועל בחיי עלמא דין את הכוונה שהיתה בסוד בריאת העולם, לעשות דירה לו ית'.
כל אחד ישכח רישו, עניו ומרודו. ההתאחדות וההתאגדות, ישליב איש בזרוע חבירו, וכולם כאחד יזכרו ימים מקדם בעמדינו כולנו כאיש אחד לפני עבד ד' הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בהיכל אור, עינינו רואות מלאך ד' צבאות יושב בסוד קדושים רבה, וסביבה נשערה מאד מרגשת המון תמימים שומעים ניב שפתי י"ה, שכינה מדברת מתוך גרונו מאתפשטותא דמשה שבדרא, ומאות לבות ומוחות עסוקים לשמוע דבר ד', דברים נלהבים, במעלת העבודה שבלב זו תפלה, דברי מדע איך לכבוש העיר קטנה, עצות נכונות להמיס לב ברזל, להכניע לב ערל, להכניס אורה בבית אפל, לקבל עול מלכות שמים באמת, לפעול ולעשות, והחלש יאמר גבור אני להקים את דבר ד' בעצמו ובזולתו.
הזכרון הזה יאהיל אור גם היום, רבינו חי הוא, אבינו לא מת, חי הוא אתנו, וזכותו בלוית עטרת תפארת אבות קדושים עלינו יזרח, ובכחינו זה נעשה ונפעל ללמוד ללמד לשמור לעשות ולקיים את כל דברי התורה ומצוה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.