ה'קעג

ה'קעג

ב"ה ד' כ"ב סיון [תרפ"ג]

הרב מו"ה מרדכי שי'

שלום וברכה,

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, באגרת הצוואה יפקוד עלי להשתדל בכל עוז ובכ"ע בטובת אנ"ש שי' הפנימית, ומן היום אשר ת"ל הוסר המסגר, והתחילו הליכות מכתבים, באתי והנני בא בכתובים את ידידינו אנ"ש שי' לעוררם על הענינים אשר בהם שם נפשו הט' הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ות"ל אשר בכמה וכמה מקומות התאגדו ידידינו אנ"ש שי' באגודות לומדי דא"ח, בזמנים מוסכמים לרבים, בחול, ובפרט בש"ק, מהם הלומדים בכתבים או נדפסי' ומהם השומעים בע"פ, ובמקומות רבות בב[ו]קר לומדים בספר ובעת ג' סעודות חוזר א' בע"פ ויושבים ומתענגים בשיחת ידידים, אשר הוא עת רצון וחדוה לרבים ושלמים, ומני' מתברכין כולהו יומין באהבת רעים, וידוע לכל אשר זה הי' רצון הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וכל מעינו ומשאת נפשו הט' היתה רק טובת ידידינו אנ"ש שי' הפנימית, וכמבואר באריכות במכתבו הק' דשנת תרע"ד (הנדפס בשנת תרע"ז) אשר בטח ידוע גם לכבודו, ומפורש נאמר באגרת הצוואה הק' שלו ביחוד בענין זה, ומועתק לשונו הק' במכתבי הכללי דב' ניסן דהאי שתא, המוסגר העתקתו בזה.

ההסתדרות היא משבצי האושר וההצלחה בכל ענין (וכידוע בשם הרשב"א), והי' מהראוי לסדר בעזרתו ית', הסדר הראוי בזה, והוא כי כל הבתי כנסיות והמדרש אשר במדינתם מידידינו אנ"ש שי' יתאגדו באגודה אחת בשם "אגודת-חסידים" לקבוע סדר, בקביעות עתים לתורה ברבים, וזמני התועדו' באהבת רעים בשבת ובמועד, ולהתענין בכל ענין הנוגע למפלגת החסידים יחיו.

והנה בעת האחרונה, רבים הנוסעים למדינתם, אבות לבנים, בנים לאבות, ואחים לאחים. אשר לא מיבעי האבות הנוסעים אל הבנים, כי אנשי רוח תורה המה, ובהם גם בעלי תורה ויראת אלקים, גם הבנים הנוסעים אל אבותם, והאחים לאחים, הנה אחרי התלאות והמצוקות ר"ל אשר סבלו ובעיניהם ראו (את אשר לא יאומן כי יסופר) בטח כי הנקודה האמיתית שלמה היא (אשר זה נמצא בכאו"א מישראל, וכמארז"ל בענין אני ישנה ולבי ער), ברוכים יהיו עם אלקי אברהם, אשר לבבם ער לכל דורש טוב, ובכל עת לבבם פתוחה להתעורר לכל דבר טוב ומועיל.

מהאורחים הבאים עתה למדינתם, בטח ימצאון מרגליות ופניני מדע, בעלי תורה ויראי אלקים, אשר יאירו בהבתי כנסיות ומדרשים, איש איש מהם בעזרתו ית' בטח ימצא מסילה ונתיב להאיר ולהעיר לבן של ישראל באור התורה, כי אנשי דעה המה, והתקוה אומרת כי טובה גדולה באור תורה וחיבת הקדש תבוא במדינתם לרגלי האורחים הנכבדים הבאים בארץ, נוסף על האהבה והחיבה הקודמת וע"ד אמרז"ל שרה הוסיפה על המאורות, ובפרט אחרי התלאות אשר מצאתם ל"ע בהיותם במקומם, יכירו להכיר נועם התורה והמצוה, ואשרי איש יחזיק בבעלי תורה אלו לסדרם בעזרתו ית', וליתן להם מהלכים בארץ, אשר איש איש מהם בוא יבוא על מקומו הראוי לו במשמרת הקדש (מבלי אשר יודרשו לשלוח במסחר ידם), להשלים הכוונה העליונה בירידת הנשמה הנקראת נר ד' להאיר מחשכי ארץ באור התורה והמצוה.

אמנם באשר אינני יודע ובקי בטיב הענינים הפרטיים אשר במדינתם (כלומר אינני יודע מצבם הרוחני של ידידינו אנ"ש שי' במדינתם) ויראתי במאד האמור בדרוש החלצו, תרנ"ט (אשר בטח יש אצלם דרוש זה) כי לסיבת הישות והגסות (הבא בסיבת העדר העבודה בתפלה כדבעי) הנה בכל ענין, גם כללי, רבו הדעות ופירוד לבבות (בשנאת חנם), אם א' אומר כן, השני אומר באופן אחר. ואין זה עפ"י השכל, מה ששכלו מחייב לומר כן, כ"א עפ"י הרצון, דהוא אומר מה שרוצה, ולא מה שהוא מבין, ומפני מה הוא רוצה כך, הוא רק מפני שזולתו חפץ כך, ולהיות שזולתו רוצה כך, לכן הוא חפץ באופן אחר. ומובן הדבר אשר לסיבות האלו עצם הענין היקר ההוא נאבד מאתם ר"ל ועוד יותר שבאים לידי מריבות וקטטות, שהוא היפך לגמרי מכמו שצריך להיות עפ"י הדרכת הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק', ומבואר שם הענין באריכות ובעומק, איך שחולי זו ר"ל נמצאת גם בין בעלי תורה, ועוסקי עבודה, והלומד דרוש זה יכול למצוא בעצמו, מה שדרוש לו לדעת, והעצות איך לתקן זאת, בשקידת העבודה.

ואשר ע"כ הנני מונע א"ע מלכתוב בענין ההתאגדו' הנ"ל, כי לא אדע עם מי לדבר בזה, שישא ענין נושא כללי, כדרישת הענין. והי' אם אכתוב לזה, ולהאחר לא אכתוב יהי' גרם ח"ו בנזקין, כנ"ל, וכאמרז"ל (מגילה כט א) האי מאן דיהיר בעל מום הוא, (ב"ב צח א) ואפילו אאינשי ביתי' לא מקביל (שמבזה אותו, ר"ן), ומכ"ש לדבר ברבים (כי אין אדם רואה חוב לעצמו, מפני אהבת עצמו, דעל כל פשעים תכסה אהבה, היא האהבה שהאדם אוהב את עצמו, אבל בהזולת רואים, וגם שמץ דבר, הוא דבר גדול כו').

ולכתוב לאלו שכתובתם נמצאי' אתנו פה ג"כ לא יביא התועלת הנכונה. וזה משך זמן שהנני חושב מחשבות לטובת ידידינו אנ"ש שי' ומסיבות קלי הערך לעומת רב הטוב בעזרתו ית' הצפון בהם, אינם באים בפועל בחיים.

כהיום באתי לידי זה לעמ[ו]ס זאת על ידידינו הנכבד מוהו"ר דוד שי' שיפרין, אשר יבוא בכתובים עם ידידינו אנ"ש שי', לעורר את לבבם הט' להתאגד באגודה אחת בשם "אגודת-חסידים" ולקבל החומר הדרוש לאסיפה כללית מחסידי אנ"ש יחיו. ויבוא בכתובים עם כל עיר ועיר במרחבי מדינתם ע"י איש קבוע ומיוחד בכל עיר ועיר אשר הוא יבוא בדברים [את] כבוד הרבנים יחיו ואת הפרעזידענטין שבכל בית כנסת ומדרש, לברר שאלות אחדות הדרושים ביסודי הדבר, ואח"כ לעשות אסיפה מוקדמת איש אחד או שנים מעיר, ויגבילו מועד ומקום להתאסף, והמה יבקרו כל החומר המקובץ, ולדון עליו אם הגיע העת לעשות אסיפה הכללית ולהכין קול קורא לכל הבתי כנסיות ומדרש דחסידי חב"ד יצ"ו כי ישלחו ציר ובא כוחם אל האסיפה הכללית, ובהאסיפה הכללית יוחלט ויא[ו]שר סדר התקנות, ומקום המרכז, עבודתו, נשיאו וחביריו וחברי ההנהגה.

אמנם גם ידיעה זו, על מי לעמוס עבודה ותעמולה זו, הנני חושב, כי דרוש שיהי' איש אשר רוח בו, ואשר בינות למו בתכנית מפעל זה, ועתו בידו ליתנה ולהקדישה רק לזה, ועטו ופיו יהיו מלאכי אלקים אשר יעלו בסולם בית אל ולא ישגב ממנו כל מאום רק להגיע למטרתו להחיות את ידידינו אנ"ש שי' ולדרוש טובתם הפנימי והעצמי, ומבלי התחשב עם ענינים פרטיים, ומה גם בעניני כבוד המדומה והדומה אשר מאפע הוא לעומת גודל עוצם הפלאת מעלת רוממות מוסד חיוני ואור כזה, יזכנו השי"ת לראותו בקרוב בנוי על תלו ומנורת החסידות באור שבעת המאורות הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' יאירו בהיכל[י] בתי כנסיות ומדרשי ידידינו אנ"ש שי', ואור זכותם יגן על כל אשר בדרכם הסלולה ילך, ורצונם בלימוד התורה וההנהגה הישרה יעשה.

והנה בכל ענין ודבר החי יש בו הראוי והאפשר, וכל עבודתנו צריכה להיות לעשות את הראוי אפשר. אמנם סדר העבודה הוא לבוא מן האפשר אל הראוי, ולכן ההתחלה היא האפשר. ראוי הי' כי ימצאו אנשים כאמור, ראוי הי' אשר על כל דבר טוב לא יהי' שום מניעה ועכוב, וראוי הי' אשר כל דבר המועיל יהי' קל להשיגו. אבל מה אומר האפשר, אנשים כאלו האמורים יקרי המציאות המה (ובד"כ כל איש באשר הוא יש לו מעלות ולעומתו יש לו חסרונות, כמבואר בדא"ח (ע' בד"ה ושבתה הארץ, רס"ב) דתערובות טו"ר במדות והדומה הוא שברע יש טוב, ובטוב יש בו רע, ומעורבים יחד מבלי אשר יוכר זה בזה), כל דבר טוב יש עמו מניעות ועיכובי' וכל דבר מועיל בא בכובד ויגיעה עצומה.

אנחנו עבדי הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' ולומדי תורתם, כחיינו הגשמיים שצ"ל עפ"י תורת החסידות, כגוונא דא צ"ל חיינו הרוחניים. עפ"י תורת החסידות צריך האדם לעשות כלי לברכת ד', בעשיית מסחר וקנין, ושיהי' עפ"י תורה, טהור ונקי מכל שמץ גיעול, בגניבה כו' ולהאמין בד' כי יתן לו שפעת ברכה, כדכתי' וברכך ד' אלקיך בכל אשר תעשה, והעסק אינו צריך לבלבל אותו מקביעות העתים אשר לו לתפלה לתורה והתעסקות בגמ"ח (הן גמ"ח בגופו וממונו, והן גמ"ח בנפשו שהו"ע הפיוס, כלומר לשום לבו ודעתו לטובת חבירו (ולא רק מה שנותן לו איזה שקלים והדומה כ"א לדבר על לבו ולנחמו), וכאמרז"ל (ב"ב ט ב) והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות. ובכלל זה הוא גם הזן ומפרנס ב"ב, שאין זה רק מה שיתן הוצאתם בשמחה וטוב לבב, כ"א שיפייסם בדברים, בעניני הנהגה והדרכה, ולקבוע בלבם אהבת התורה ויראי אלקים, תפלה בצבור כו' וכו' איש איש לפי מצבו, ואל יהי מפליג לכל דבר, כי הנסתרות לד' אלקינו, הנשמה היא חלק אלוקה ממעל, וקשורה בכאו"א בנקודת היהדות, אשר הוא כזיק הגחלת, אשר גורל הלהב תלוי בהמפוח, כן זיק היהדות, ושלהבת י"ה תלוי באופן ההדרכה וההנהגה, ואל יפול האדם עליו בראותו ילידיו כו', עליו לעשות בחכמה ומועצת איש לפי שנותיו וכעצת חז"ל והאלקים יעזרהו, והוא בכלל גמ"ח), ויאמין בד' הזן ומפרנס כי יתן לו ברכתו. וכן הוא גם בחיינו הרוחניים, אשר עלינו לעשות כלי אשר בו ישכון אור ה', מבלי לחשוב מחשבת חוץ, אשר אנחנו העושים והפועלים, אנן פועלא דיממא אנן, כלומר ימים יוצרו ולו אחד בהם, ובהימים אשר ניתן לנו (יאריך השי"ת שנתינו בטוב כו' בתוך כאחב"י) עלינו לעשות ככל אשר נצטוינו, ולקוות להשי"ת כי הוא ית' יאיר לנו, ויתקבלו הדברים בלב ידידינו אנ"ש שי'.

ואשר על כן הנני בא במכתבי זה אשר כבודו יתבונן היטיב בענין זה, והנני מציע לו להתראות פנים (ע"י כתיבה מראש תחלה) עם ידידנו הנכבד ר"ד שי' שיפרין, אשר הוא קשור אל הרצון הפנימי והעצמי, ולטכס עצה בזה הענין, א) בכל עיר ועיר איש אחד אשר איליו יב[ו]או בכתובי' אודות זה, ואשר יאגד בעירו ועד עירוני, ב) להעריך רשימת הפרעזידענטין דבהכ"נ ומדרש הידועים להם, והאדרעסין שלהם (ואם אפשר להעיר מהותו הכללי דכאו"א ביחוד), כן שמות הרבנים והאדרעסין שלהם.

והנני נותן להם כח ורשות ליסד ועד התעמולה הזמני ולפרסם מכתבי הכללי המוסג"פ, או אפשר ימצאו לנכון לצרף להם עוד איזה מאנ"ש שי' שמכירין בהם והם נחוצים להענין, יבקשום משמי בזה (ויודיעו תומ"י לפה, ובל"נ אמלא דבריהם במכתב מיוחד לכאו"א, כפי דרישת הענין).

וכן הנני שולח להם כעין נוסח ממכ' קטן אשר יפרסמו במכה"ע (וכמובן אשר יוכלו לשנותו כפי אשר ימצאו לנכון), למען שיוקל להם בעבודת ההסתדרות, ואם ימצאו לנכון אשר עם המכתב הכללי הנ"ל צריכי' עוד לחכות, אז לא יפרסמו אותו לע"ע, או שימצאו לטוב אשר המה ישלחו שמות האנשים אשר מהם יבנה ועד התעמולה הזמני, ייטיבו למהר להודיע (בדיוק שמות האנשי' וענינם בקיצור עכ"פ, והאדרעסין שלהם בדיוק, ופרטי העיירות של כאו"א) ואקיים אי"ה בל"נ. והגם שהזמן קצר, אבל צריך להעשות במתינות. והשי"ת יהי' בעזרינו להביא אל הפועל רצון הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' וזכותם יאיר עלינו כולנו, אשר הלמעלה מטבע יאיר בגילוי בהטבע, ונגילה ונשמחה בישועתו ית'.

והנה כשם שאינו דומה שמיעה לראי', כן אינו דומה כתיבה לדיבור, והי' טוב מאד אשר בענין זה יהי' איש מיוחד אשר יסע ממקום למקום לדבר בזה, ואשר ע"כ בקשתי להודיעיני הימצא כזה, ומה מההוצאה יעלה איש כזה, אשר דבר זה הי' נחוץ לי לדעת, כי כמה מאנ"ש שי' אשר חפצו לנסוע אליהם, ואין ידוע בזה כמה שקלים בערך צריך האדם להוציא בשם לחדש (מובן הדבר דהכל לפי אופן ההוצאה ולפי אופן אנשי ביתו, ובכ"ז עכ"פ לדעת בכללות), אשר בקשתי להודיע בהקדם.

והי' ברכה ושלום כאו"נ והדו"ש.