ה'קמט

ה'קמט

ב"ה כ"ט שבט, פ"ב

כבוד ידידי הגביר הנכבד, מוקיר רבנן ומכבדן,

שוקד בטובת לומדי תורה, רודף צדקה,

וו"ח אי"א מו"ה משה שי'

שלום וברכה.

בזה הנני לברכו, בעד מפעליו הטובים, ושקידתו לטובת לומדי תורה, והיושבים באהלה של תורה. תודה על העבר ובקשה על העתיד, אשר יואיל להוסיף אומץ בעבודתו זאת להגדיל ולהרחיב ככל האפשרי, אשר זאת היא תעודת האדם, אשרו ועושרו, מתנת האלקים, לחזק את התורה ולהיות מתמכין דאורייתא, אשר אורה רב להאיר, ובשבילה נברא העולם על מילואה. ואשרי איש יחזיק בה ויחבב את לומדי'.

והאל הטוב הנותן תורה לעמו ישראל, בזכות החזקתו והשתדלותו כאמור, יפתח לו השי"ת את אוצרו הטוב ויתן למו ולכל העוסקים על ידו יחיו, ברכה מרובה, בכל אשר לו ולהם, ותוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, וימלא השי"ת משאלות לבבם לטובה ולברכה.

ויהי נועם ד' עליהם, אשר יזכו להוסיף אומץ בעבודתם, בהחזקת התורה ולומדי', ועבודתם תביא ברכה מרובה בבית ד', בהרמת קרן התורה בתלמידי' מאירים בחכמה והשכל, ובזה ירום קרן ישראל, וכאמור (ב"ב י' ב') אמר משה לפני קב"ה רבש"ע במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא, ופרש"י (שם) אם באת לשאת ראשם בהגבהה, קח מהם כופר לצדקה, וגדולה צדקה אשר מרוממת את הנפש, נפש הנותן, ונפש המעשה, וכאמור (מד"ר ויקרא ל"ד) יותר ממה שבעל הבית עושה כו' (ועי' בפי' יפה תואר), ובפרט עם לומדי תורה, שמהם בעזרתו ית' יעמדו גדולי תורה, (שם) כאלו עושה חסד עם כל ישראל, והעושה מצוה אליהו ומלך המשיח כותבה והקב"ה חותם על ידיהם, ויכתבו בספר הזכרון לטובה ולברכה ליראי ד' וחושבי שמו ית'.

והי' ברכה ושלום כאו"נ והדו"ש ומברכו בן מו"ר.