ה'קכח

ה'קכח

ב"ה ב' ר"ח שבט פ"ב

כבוד ידידי עוז הג' הנעלה והנכבד,

וו"ח אי"א מוה"ר חיים שי'

שלו' וברכה,

ראשית כל אברך את ה', שהחיינו וקיימנו להתבשר, מבשורת שלו' הספרים, ספרי קדש, ותודה רבה על הטע"ג שהחי' את נפשי בזה. והנני חושב אשר בעזרתו ית' צריכים להשתדל לקבלם אי"ה. ואצלי נמצא רשימה ממשקל כל ארגז וארגז, וגם נרשמו הנומערין, והספרים העתיקים ביותר, נמצאים בארגזים מיוחדים, ואם אוכל עתה למצוא הרשימה אעתיק אי"ה, ואשלחנה לידידי.

ועתה אדברה בהנוגע לכולנו יחדיו. הנה מצב מדינתנו במחסור ספרים וכמו סידורי תפלה חומש, תהלים, ומכ"ש ספרי הגמרא ופוסקים, נורא הוא, וגם מי שיכול לשלם במחיר גדול כבד להשיג, ובפרט לבני עניים, שאין יכולים לשלם מחיר גדול, ולזאת בכל החדרים והתלמוד-תורה'ס הדוחק גדול במאוד.

וכאשר התבוננתי בזה, מצאתי לנכון לכתוב לאדוני בית דפוס ראם בוילנא, הם האדונים, גארדאן, כהן, ובעזפאלאוו, ואבקשה מהם נדבה בעד תלמידי התלמוד-תורה'ס בסכום סידורי תפלה, חומש ותהלים, (לא חפצתי להכביד עליהם, ולכן כתבתי מספר מועט לפי ערך הנדרש). ואקבלה מהם מענה, כי חפצים הם למלאות הבקשה, אך כמובן לא בפעם אחת. ומוסגר בזה העתק מכתבי אליהם, והעתק תשובתם עליו.

דעתי כי צריכים לרכז במאסקוא, ועד מהרבנים הרב ר' אהרן שי', הר' ר' שמעון שי', והרב ראבינאויטש, אשר הם יקבלו רשיון מאת הממשלה, לקבל תמיכת ספרים, א[ו]כל, הלבשה וכסף בעד התלמידים העניים, הלומדים בתלמוד-תורה'ס העבריים, שבמרחבי המדינה. ולמען שתהי' החלוקה ישרה, כלומר לפי ערך הדרישה, לזאת תנתן להם רשיון להתדבר בכל המקומות, לידע בכל מקום שנמצא שם תלמוד-תורה, איך מעמדה, וכמה תלמידים עניים ימצאון שם, ואז יוכלו לקבל השפעה מרובה בעזה"י משאר הארצות החפצים לעזור להילדים העניים שבמדינתנו, המתגעג[ע]ים אל התורה. והנני מעתיק בזה שני מכתבי, אשר כתבתי למכירי באשכנז, האדון מר יעקב ראזענהיים מפראנקפורט, עורך האיזראיליעט, וידידו הרב ר' פנחס כהן, היו"ר לאגודת ישראל בעיר וילנא, אשר יש להם השפעה מרובה, על מהלך עניני היהדות, ובהכרח לעמוד עמהם בהתקשרות.

בשבוע העברה, קבלתי מכתב ידידי הג' ר' נחום שי' ראבינאויטש, היושב עתה באשכנז, בבאד האמבורג, והוא איש נכבד, עסקן ציבורי (עסקן עירוני, כלומר במקום מגורו בקרעמענטשוג, הי' עושה הרבה בעניני העיר, ויש לו חוש לעבוד בציבוריות), ובמכתב יודיעני משלומו, ואשר מתראה הוא עם הרבה מנכבדי מדינתנו אשר לרגלי סבות שונות נסעו.

ואני זה זמן כביר, שהנני חושב, אשר צורך גדול, ואופן נחוץ הי' לבוא בדברים את עשירי גבירי מדינתנו, אשר בכל עת היתה ידם ולבם פתוחה, ולרגלי טבע פתיחות נדיבות לבם, האחד מהם יכרע, הרבה אשכנזים, צרפתים, ובריטאנים.

עתה כאשר נודעתי מקום ישיבת ר"נ שי' הנ"ל, ערכתי לו מכתב מענה, וגם כתבתי מכתב כללי לגבירי עמינו, בני מדינתנו, אשר יקחו חלק בהחזקת התורה במדינתנו, ובפרטיות ירא[ה] ככל האמור, בהעתקת המכתבים לר"נ שי' והכללי.

ובהכרח הדבר שיהי' התקשרות עם חו"ל ואז בעזה"י היו מביאים תועלת רב, דבר אשר אי אפשר לשער מראש, רק כאשר יעמידו את ההתקשרות באופן הבריא.

במדינתנו, נעשים דברים איומים, אשר הממשלה אינה חפצה בזה כלל, ואין בזה שום חוק כל, והוא נעשה באחד משני הפנים, אם שהממשלה העירונית מתנהגת עפ"י רצון אחדים, ממנגדי הד"ת, והחכ', או שאחדים ממנגדי הדת מוציאים מאפלה איזה חוק ישן, או שמוציאים מעצמן חוק זה, ותולים א"ע בהממשלה, ובכח שלטון העירוני עושים מעשים נוראים.

למשל בעיר וויטעבסק, עיר ואם בישראל, לקחו את הביהמ"ד הגדול והישן העומד בין כמה וכמה בתי מדרשים, זה רבות בשנים, ידענו עפ"י השמוע[ה], כי בביהמד"ר הזה הנה בשנת תק"ע, אמר כ"ק אדמו"ר הגדול והזקן זצוקללה"ה נ"ע זי"ע, דרוש חסידות, ולסימן קבעו אז רושם השנה תק"ע באחד מכותלי הבית, ואף כי היום מתפללים בו נוסח אשכנז, ואצלו סביבו, כמה בתי מדרשים, ולקחו את בית הכנסת הלזו, בשביל א[ו]ניווערזיטעט. הישמע עול כזה. וכאשר הרב מעדאליע, והרב מטע"מ מר מלמד, ואחד מנבחרי הפועלים, ועוד א' אשר שכחתי את שמו הטוב (כמדומה מר ואלפסאן) יצאו נגד זה, קנסו אותם, בישיבת מאסר, ולא הועיל מאומה. עדת ישראל שבעיר ויטעבסק, חפצה ליקח על חשבונה בנין אחר לתת תמורת הבי[ת] הכנסת ומיאנו. והיאומן בארצות כי יסופר דבר כזה, שהוא נגד החוק, וגם בעת המלחמה לא נגעו בהבתי כנסיות ומה גם עתה.

בעיירות אחדות בפלך מינסק סוגרים את החדרים והתלמוד-תורה'ס (כן הודיעוני וכותבים לי אשר הרה"ג שליט"א דמינסק אמר, לשואליו, שאין לו שום עצה לזה), וכולנו יודעים את החוק, אשר כל אחד ואחד יכול ללמד את בנו, כאשר יחפץ, ויכולים להחזיק מלמדים ותלמוד-תורה'ס, רק שאינם יכולים לדרוש שום עזר מאת הממשלה, ורק ע"ח עצמן יכולים להחזיק ת"ת כאשר יחפצו. אמנם שם בטח נמצאו איזה מהחפשים לגמרי (אשר בכל עת סבלנו מהם שהיו חפצים לנקר את עין הימין, ולעשות נקמות בתורתינו וילדינו), והם עושים בכח השלטון העירוני, והשלטון אינו שם לב כלל לזה.

מי האשם בכל אלה, אנחנו, אלו שבידינו בעזרתו ית' לעשות. איה הם כל הרבנים והבע"ב הנכבדים שי' שהיו על כמה וכמה אסיפות, וכהיום אין איש. אבירי הרועים עלו השמימה, ואנחנו כשיות נדחות ח"ו. ומה יהי' אחרית דבר זה, ומזמן לזמן יודחה ח"ו כמה ענינים נשגבים, ולא נמצא אחר זמן כל מאום.

לזאת בהכרח להשית עצות בנפשינו להקים לנו דבר, חברה או אגודה, אשר בעזרתו ית' נוכל עמוד, וכל עניני הדתיים יהיו בטוחים בעזרתו ית', ואשר יתנהגו בטהרה, כראוי.

עוד זאת לדעת, כי נשתנו העתים. בימים ההם העסקנים הציבוריים, כבוד הרבנים שי' בעת בוא אסיפה והתועדות, היו יכולים לבוא על שבוע או שתים. כהיום, יום לשנה יחשב. כבד הנסיעה, גודל ההוצאה בנסיעה, והעיקר ואיך יסדר בביתו, והיוכל לעזוב את ביתו על שני שבועות או שלשה, כי בהיותו בביתו, ישנו הכנסה בירור דברי מסחר, או עושה מסחר בעצמו (אשר לדאבון לבבינו רוב הרבנים נהיו לבעלי מסחר) או משיג גמ"ח, ומי זה יוכל לערוב וליקח על עצמו אחריות דבר כזה.

כללו של דבר קשורים אנחנו בידינו ורגלינו, באופן שלא נוכל להזיז אחד מאברינו, ואויבנו גוזזים אותנו ר"ל, ואוכלים אותנו בכל פה. שם לקחו בית הכנסת וחיללוהו לבית לימוד, שם סגרו חדר ותלמוד תורה, ושם נכנסו בגבול המקוה ויסגרוה. ידו פרש צר בכח אדיר, ואין אומר השב עמוד.

הנסיון הראנו כי במקום שעמדו אנשי העיר לנגד בכח גדול (ובטח שם המנגדים חלושים ת"ל), הנצחון הי' על צדם. וכמו בעיר פאלאצק יצאו אחדים מהחפשים (עוד בקיץ העבר כאשר היעוו' סעקצי' עשתה שמות בארץ) לסגור התלמוד תורה והחדרים, אז יצאו כל אנשי העיר ברעש והמולה נגד השלטון העירוני, אשר ראה כי אחרית דבר עצתם הרע לא יקום, ויחליטו מבלי עשות מאומה, ועתה ת"ל תלמוד תורה מתנהג בטוב, כן החדרים מתנהגים בסדר הראוי, ולומדים שם ת"ל כששה מאות תלמידים.

אמנם הענינים אינם יכולים להתחשב עם ענינינו הפרטים אם יכולים אנחנו או בלתי יכולים, אם שבעים אנחנו או ח"ו רעבים ללחם. הענינים הולכים מיום אל יום קדימה, ומצדינו אין איש עושה, וה' הוא יודע מה יהי' אחרית דבר זה.

טייקמיראוו רעקילייה רעשידיא רעד טימ,םדק ימיבכ הרות ילעב םירשכ םידוהי,תודהיה םותב לבתב הדיחיה איה רשא טעמכ ונתנידמ יכ רוכזל ונילע... והאחת היא מדינתנו.

מובן הדבר אשר בכל מדינה ומדינה ימצאון יראי אלקים שומרי מצוה ומחבבי תורה, ומכ"ש להחזיק מסורת אבות, בזה אין ספק כלל וכלל, אשר באמיתת הדברים העיקרים באהבת התורה והחכמה נפלאים בנ"י ה' עליהם יחיו, אשר גם החפשים לגמרי מתפארים באבות אבותיהם כי היו רבנים גדולים, כל אשר לו יתן העברי בעד תורתו, וכאמור במדרש ע"פ ראשך עליך ככרמל כו', הרשים (עניים בדעת) שבך חביבים עלי מאלי' שעלה בהר הכרמל, והריקנים שבישראל מלאים טוב, רק צריכים לנהלם, לעוררם, לאגדם, להיות כולם כאחד בעד התורה, ובעד שמירת הדת.

יושב הנני מרחוק, מסובב בעניני, שגם הם עניני שמים וחפצי אלקים, משתדל הנני בכל עוז כחי, בהרבצת התורה, הנני בא בכתובים את ידידינו אנ"ש שי' ומעוררם בכל מקום ומקום, כפי אשר יד שכלי [ו]כוחי מגיע, והנני סובב הולך על העירות במכתבים גלויים, לכל תלמידינו התמימים שי' אשר מהם ת"ל הרבה רבנים שובי"ם מורים ומלמדים, סוחרים ובעלי קנין, וכל אחד ואחד לפי ערכו עובד מאהבה וביראת שמים ככל אשר יוכל, אשר ככוכבי שמים מאירים פעולותיהם הטובות, אשר בלי ספק פועלים רושם טוב על כללות תום וחום ישראל. אבל לא באלה עוד יושע הכלל כולו, ובהכרח בעזרתו ית' לעשות ולהתעסק בעניני הכלל, מה שנוגע בחיי הלאום כולו, ודרוש (ארגן) מרכז כזה, אשר בו יקובץ הכל, ואשר יהי' מאושר מאת הממשלה.

ובזה הנני לגלות דעתי, לו (ואשר יוכל ספר רק לאחיו ידידי ר' אהרן שי' ולא יותר, למ[חו'] ר' שמעון שי' יאקובסאן (אשר איליו הנני כותב ביחוד, רק דברים אחדים, והשאר יקרא במכתב זה)[)]. חפצי ליסד מכ"ע (שבועי, ומפני מצב הזמן הנוכחי יהי' בתור אגרת פתוחה) בשם "התורה" אשר יהי' מוקדש רק לעורר על התורה ללמוד תורה כמסורת אבות בחדרים, תלמוד תורה, ישיבה, שיעורי ערב, ולהשתדל לאחד התלמוד תורה'ס, התאחדות הרבנים. ומשאלי הי' לקבל רשיון על "רעליגיאזנע קאמיסיע בכל מרחבי מדינת רוסיא", אשר המרכז יהי' במאסקוא, ולחברי המרכז, כל רב בעירו (רב אשר יקבל את תעודתו באמת כו') בלי חוות דעה, והרבנים הפלכים יחשבו לבעלי דעה (ג"כ כאלו אשר כנ"ל וי"ש), והמרכז יהי' מששה שבעה רבנים קבועים, אשר בהכרח כי יתאספו (לא פחות פעם בשלשה חדשים), והועד התמידי יהי' מג' רבנים. בתור עוזרים יוקחו בעה"ב ועסקנים (ארטודוכסים), אשר להם יהי' רק רשות לייעץ, ולא להחליט.

והנני מבקש את ידידו אשר יתדבר עם ר"ש שי' הנ"ל (וכן הנני כותב לו בזה ויצרפו את אחיו ר' אהרן שי') להתיישב בזה לחקור ולידע את הענינים, במהלכי הפוליטי, כמדומה, וכמו שאומרים לי היודעים בזה (והמומחים ובקיאים) שבקל יושג רשיון על זה בעזה"י (ועוד כתבתי בזה לידידי ר"ש שי' הנ"ל), והנני מבקש כי את חוו"ד יודיעוני בהקדם האפשרי ע"י נוסע דוקא, ולא ע"י פאסט בשו"א, ויהי' כל זה בהעלם דבר, כי הידיעה בענינים כאלו ח"ו מקלקל ח"ו.

והיו ברכה ושלו' כאו"נ והדו"ש ידידו עוז מברכו בכט"ס,

ר"ומ ןב ס"ש י"י... ש"ס.