ה'קכג

ה'קכג

[יב טבת תרפ"ב]

ב"ה

מו"ה אברהם ברוך שי'

שלום וברכה.

במענה על מכתבך מפ' וישלח העבר נהניתי מאד מה שאתה מקיים כפי אשר העמסתי עליך, להיות משפיע ומרביץ תורה בעזרתו ית' בעיר מינסק, לכנוס בעניני החיים הרוחניים של הלומדים ומנהלי החדרי' שיהיו כפי הרצון והכוונה האמיתית, אשר מפני רוב הטרדה בעתים הללו, עוזבים את העיקר, ומתעסקים בהטפל, אשר לא כן הורונו הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע החפץ בהטוב לנו ולבנינו באמת, כי נשית אל האמת פנינו, והאמת קיים לעד, ואין עליו הסתרים כלל, וכאשר יש הסתרים אז צריכים לדעת כי הסיבה היא בנו, ולא בהזולת.

(והגם דישנו זולת כזה, שהוא בודאי לא כדבעי, ומכ"ש שאינו לפ"ע כלל הענין במה שהוא מנגד עליו, או גם מחזיק בו (אשר בעת האחרונה, כל אחד אומר דעה, זה בכה וזה בכה, זה חפץ וזה ממאן, אשר כללות ענין כזה לא הי' מעולם בגבולינו, להגיד דעות, חסידים היינו לשמוע ככל אשר ציוו עלינו, מבלי התחשב עם מהות עצמינו, אם הנני חפצי א"ל, וחסידים אנחנו להיות בטל ומבוטל, בלי שום תפיסת מקום כלל וכלל לגבי רצוה"ע ב"ה הנאמר ע"י עבדיו הקדושים כ"ק אבותינו רבותינו הקדושי'), כי מי הוא זה אשר ירהיב לומר, כי הוא רק הוא יודע דרך בלימוד והנהגה (ורק מי שאינו שייך להציור הפנימי כלל), אלא הכל יודעים כי צריכים ללמוד. ועוד יותר וזה העיקר דמה שלומדי' צריכי' להביא בנסיון בפו"מ, וגם זה שלא ברעש והמולה, בבחי' ראומה, ושפלות של שקר, כי כל א' צריך לידע מהותו, ולהתחנן להאל הטוב כי יהי' בעזרי נפשו לתקן ככל אשר יוכל לזכך מדותיו, ומי שאינו עושה כן, הנה הוא יורד ר"ל מזמן לזמן, ואינו מרגיש בעצמו כלל אופן ירידתו ר"ל, ומ"מ ה"ה עוזב את שלו, היינו מלחשוב איך לתקן א"ע, ומדבר אודות הזולת. אשר לכאורה בחינה ומדרי' כזו, אין לשום לב על זה כלל, כלומר אין ליתן מקום מה שהוא מדבר, להיות שהוא מדבר לפי שהוא לא טוב. אמנם מפורש שמענו בזה, בשמח"ת תרס"ג, דהאדם כשיש לו מנגדים, הוא הלא טוב שלו (של עצמו) ורק שהזולת דוקא הוא מגלה זאת, ולכן הוא מנגד, וכן הוא במוחש. וא"כ כל ענין התנגדות הוא הסתר על האמת, הבא בסיבת ומקור הלא טוב שבעצמו, און ואיילע באיי זיך איז פראן לא טוב, זה נותן מקום שיהי' התנגדות ח"ו, אפילו בדקות, ודקה מן הדקה).

והעצה לזה כבר הורונו הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שצריכים לעבוד בקבלת עול, לקיים כפי אשר נצטוינו, להעיר ולעורר על התורה ועל העבודה, בכל אחד ואחד, אשר אור לו בנקודת נפשו מההוא רוחא קדישא דטהירו עילאה, שנטעו בנו אבות העולם בתורתם, ולפקוח עינים על מדות חסידות בקירוב הדעת, ובהתועדות אנ"ש שי' בחול, בכ"א שהזמן גרמא, ובפרט בש"ק ומועד, ולהיות נמצא מוכן לכל אשר יחפוץ להתדבק בכל מדה טובה וישרה ולימוד התורה. וכאשר כה תעשה כפי אשר העמסתי עליך, יעזרך האלקים, וכולם יתענגו בענג נועם אמיתי.

מאד נהניתי מאשר שמעתי כי ר"מ שי' חוזר דא"ח. טוב הדבר במאד, כן ירבה וכן יוסיפו מרביצי התורה, מאגדי אגודות לשם ה' אלקינו יתברך ויתעלה, ומי הוא זה החפץ לדחות את מי מחזקתו ח"ו, רק צריכי' להוסיף אומץ בכל האפשרי, ולכו חזו מפעלות התמימים ד' עליהם יחיו בכמה וכמה עיירות, אשר תהלה לאל עליון אור במושבותם, יברכם האלקים.

ועתה השתדל והתחזק, והלוך בדרך ישרה וסלולה אשר ניתן לנו, ויתן לך האלקים חן וחסד בעיני כל הרואים אותך, ויהי' עם פיך. עבוד מאהבה, והרחק כל דבר הנמאס באמת (הוא הרכילות ולה"ר ופגיעה ח"ו בכבוד איש ואיש), ואל תתן מקום לשום מחלוקת ח"ו וח"ו, ותגער ביצרך אם יפתך על זה, ותמנע את כל העוזרים על ידך מלהתעסק בדברי רכילות והדומה ח"ו, כ"א תהי' לבבכם מסורה ונתונה על טהרתה של דבר, להרים קרן התורה, ואור החסידות בפועל ממש, ויהי' אלקים עמכם בגו"ר.

והי' ברכה ושלום כאו"נ והדו"ש בן מו"ר.