תש

בראשית סד"ה כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה יעו"ש בהביאור.

(ד) עיין בת"א פ' וארא סד"ה וידבר אלקים כו' וארא, וכדי שיהיה גלוי זה גם בבחינה זו צ"ל תחלה הסתלקות החיות ושם הוא בבחי' רם על כל כו' לפיכך במדה ובמשקל שהיה צ"ל גלוי אלקות במ"ת כך הי' בחינת ההסתלקות וזמן הג' ושליטת מצרים כו' עכ"ל והסתלקות זו זהו ענין העיבור ז"א בבטן אימא, ועיין מזה בד"ה עבדים היינו לפרעה במצרים, ובד"ה אני חומה ושדי כמגדלות, והיינו בשביל שיהי' הגלוי אח"כ שהוא הלידה, אבל לע"ל שיהי' בחי' מנוחה לחיי העולמים שאין עוד עליה למעלה הימנה בשמיטה זו, ע"כ א"צ לבחי' עיבור והסתלקות תחלה, ועוד כי עיבור ז"א בבטן אימא זהו בשביל לידת המוחין כמ"ש בע"ח ובלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ שימני כחותם, וזהו רק עכשיו שז"א נאצל רק בו"ק והמוחין שהם ג' ראשונות אין קבועין בו תמיד, ובאין בסוד תוספת וע"כ צ"ל עיבור ולידה אבל לע"ל יהי' הג"ר קבועין בז"א תמיד כמ"ש בלק"ת מהאריז"ל בזכריה ע"פ ביום ההוא יהיה הוי' אחד, וז"ל הנה בג' ע"ס דז"א אינן בגוף אחד אלא ג"ר שלו הם באימא וכן ט"ס דנוק' אינן קבועים עולים ויורדים כפי מעשה התחתונים ולעתיד ישארו בשלימות ויהיו הע"ס דז"א מתקשרים תמיד באחדות א' וכן דנוק' וזהו הוי' אחד ז"א ושמו אחד נוק' עכ"ל, וא"כ שוב א"צ לעיבור ז"א כלל שהוא רק בשביל המשכת ג"ר שהם המוחין, מאחר שיהיו קבועים בו תמיד, וכן במל', וזהו ענין ושוב אינו טוענת כו' ולא יהי' עוד הבחינה דסליק לעילא לעילא כ"א ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר כו' עין בעין יראו, ולכן לא יהי' עוד שירה בלשון נקבה המורה שיש אח"כ עבור כו' שהוא ההסתלקות כו' כ"א שיר בלשון זכר, ילקוט ח"א עא שיב ח"ב הד טוג לג עהא קלד, תהלתו בקהל חסידים ע"ג וחסידיך ירננו כי לוים שירה על היין משא"כ כהנים שמן.

(ה) ילקוט פ' בשלח רמז רמ"ב בתחלתו ע"פ את השירה הזאת העשירית לע"ל, שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים כו' ישראל נושע בהוי' תשועת עולמים, עמ"ש בפי' ואתה מרום לעולם ה' ע"פ קדושים תהיו שזה שיהיה לעולם נמשך מבחי' ואתה מרום רוממות אתה נוהג בעולמך במד"ר ר"פ קדושים וכענין כ"מ שנאמר לי אינו זז לעולם במד"ר ויקרא פ"ב והיינו משום כי פי' לי היינו עצמות אור א"ס אני הוי' לא שניתי ועד"ז ה"ע תשועת עולמים שנמשך מע"ק כמ"ש באד"ר דקכ"ח ע"א ודקל"ח ע"ב ע"פ אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' ולכן הוא שירה העשירית ע"ד כנור של יוד נימין.

(ו) פ' הברכה ע"פ ויאמר ה' מסיני בא, אף דוד מלך ישראל לא פתח אלא בשבחו של מקום תחלה שנאמר הללויה שירו לה' שיר חדש חזר ופתח בצורכן של ישראל, כי רוצה ה' בעמו, וחזר וחתם בשבחו של מקום שנאמר רוממות אל בגרונם כו' ואף שמו"ע שתקנו חכמים שיהיו ישראל מתפללין לא פתחו בצורכן של ישראל תחלה עד שפתחו בשבחו של מקום, האל הגדול הגבור והנורא, קדוש אתה ונורא שמך, ואח"כ מתיר אסורים ואח"כ רופא חולים ואח"כ מודים אנחנו לך עכ"ל ובתלים במקומו הגירסא בשינוי קצת, גבי דוד, וחזר וחתם בשבחו של מקום הדר הוא לכל חסידיו הללויה, עכ"ל, ענין פתח וחתם, יש להעיר מענין פותח בברוך וחותם בברוך הנזכר בת"א פ' בראשית בד"ה להבין ענין הברכות ועמ"ש מענין לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל ע"פ ואתחנן אל ה'.