תרפח

הבושם על שה"ש דיפה את רעייתי שיהי' המ' כמו בינה נאוה כירושלים ירושמ"ע, ובנ"ד פי' ירושלם ג"פ ויסע ויבא ויט וה"ע ג"פ ובכן כו'. וע' בד"ה בכ"ה בכסלו מ"ש שפנימי' הלב מחובר ומיוחד עם הרצון שבמוח ובלק"ת בשה"ש בד"ה הנך יפה רעייתי פ"ב. ועמ"ש ע"פ מאמר האדר"ז דף רפ"ח ע"ב מצחא דאתגלי בע"ק רצון אקרי כו' בטש בהאי מוחא ובמצחא. שמבחי' יסוד דע"י מאיר ב' הארות הא' במצחא והוא בחי' העונג המאיר בהרצון ע"ד כשישראל אומרים אישר"מ הקב"ה מנענע בראשו אך המצחא הוא רק כלי חיצוניות לבחי' העונג. הב' מה שמאיר במזל ונוצר חסד והוא הארה בבחי' פנימית כו' ע"ש סוף הדרוש, ועד"ז יובן ענין ומשביע לכל חי רצון כו', שיהי' בהיסוד המשכת העונג והרצון בבחי' פנימיות כו' להשפיע הרצון והעונג לבחי' מ' וזהו ענג עדן נהר גן, עדן ח"ס נהר יסוד גן מ' באתי לגני אחותי כלה,) ובי"נ שם כ' ע"ל ערך משה שכתב רצון גימ' משה וגימ' מקור כי הוא מקור היסודות וע"ל ערך עת רצון עכ"ל. ובאות עין סמ"ט עת רצון עת נק' מל' בחי' ירושלים ורצון היינו ציון ששם הרצון והחסדים נגלים כו' עכ"ל, עכ"פ למדנו מזה שההשפעה הפנימית מיסוד לנוק' נק' ג"כ רצון. ועד"ז פי' במא"א אלף סעיף קכ"ו ארץ נקרא הנוק' כשיש לה זווג מקבלת מהרצון כו' וז"ש בזהר בראשית דף י"ב א' מה דהוית יבשה אתעבידת ארץ כו' ועיין מזה שם דל"ג ע"א.

ועפ"ז י"ל הפסוק מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'. במשלי סי' י"ח כ"ב. דלכאורה אין לו פירש איך ע"י שמצא אשה יפק רצון וע"ש במשלי סי' ח' ל"ה כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה' ושם א"ש דקאי על התורה. ואיך שייך זה ג"כ באשה. אלא לפי כי ענין הרצון למעלה זהו ההשפעה הנמשך מהיסוד לארץ העליונה שהיא נוק'. לכן מצא אשה. מצא טוב שהוא היסוד ויפק רצון מה' השפעה הנמשך מהכתר ליסוד כדפי' כאן בפי' פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. וע' במשלי סי' י"א כ"ז ע"פ שוחר טוב יבקש רצון פרש"י חפץ, והחפץ הוא פנימיות הרצון וזהו ורצונו כעב מלקוש שהוא גשם הממלא התבואה כו' והוא השפעה פנימיות. וא"כ יצא לנו מהקדמה זו שהמצות שהם רצון העליון לבד מה שנמשך על ידם אור מקיף ע"ד כצנה רצון תעטרנו עוד נמשך מהם ג"כ אור פנימי ע"ד ומשביע לכל חי רצון וכנ"ל.

לכל חי כי צדיק נק' חי ובינוני לכל חי אך רשעים בחייהם קרויים מתים וא"א שיומשך בו מבחי' יודיך אלא יש טל תחיי' שעתיד להחיות בו המתים כך יש טל לעורר הרשעים בתשובה. וזהו ענין גלוי יגמדה"ר באלול. כי מאלול עד יוהכ"פ ל"ט ימים כמנין ט"ל. וגם אם לפעמים הי' מ' יום כנגד מם יום שעמד משה בהר שנק' ימי רצון כימים הראשוני' דע"ק ימי קדם זהו ג"כ בחי' טל. וכמו להפך ארבעים יכנו אעפ"כ רק ל"ט מלקות. כמ"כ בקדושה מם יום הנ"ל זהו בחי' טל. ועמ"ש בלק"ת פ' עקב בד"ה ויאכילך את המן. במק"מ פ' פנחס דרכ"ו א' לכל חי רצון ר"ת רחל שיומשך בה צנור של יסוד אותיות רצון.

פסוק פותח. ברכות א' ד' ב'. תענית א בב, ודף ח ב. עמה"מ רבג קסאא. מד"ר בראשית פי"ג דטז"א, פ"ך קרוב לסופה דף כג ד. פ' ויצא פעג דפ"ב א' ויחי פצז דקח ג'. בשלח פכה דקמ"א ג"ד, פ' כי תבא דרצח ג, זח"ג דרכוא וירא קז"א בשלח סבא תרומה קנז ב': ילקוט ח"א לזא מחד. חב קי ב קנה ג קע ב. שלה פא"ב. קכטא רעו"א שמ"ב תכא"ב ממ"י לא א, בחיי פט"ג.