תרנו

מלמעלה ג"כ דאיהו אסתלק ואסתיר אנפין מינייהו היינו כמ"ש המא"א כשז"א מסתלק פנימיותו כו' ואינו מאיר למטה רק בבחיק חיצוניות ונק' שינה ואזי הדינים מתגברים כו' וכמ"ש והסתרתי פני מהם והי' לאכון. וגדולה מזו מבואר בזח"ג נשא קלז"ב שבהסתלקות אור עתיק מז"א מתעוררים הדינים. כי בשערות דז"א נאמר שחורות כעורב אלא שע"י גלוי הכתר שהוא אב הרחמים נמתקים הדינים. וכשאור הכתר רק מסתלק ממילא נשאר הדין ופועל הדינים. ואפשר לפרש עד"ז ענין המגביהי לשבת דקאי על אור עתיק המאיר בז"א ע"ד ויקרא הוי' הוי' ובהתסלק בחי' זו על כורסי יקרא היינו הבינה ומסתלק מז"א והיינו מחמת כי פנו אל עורף כו'. וע"י התשובה שהיא החזרת פנים ממשיך אור עתיק בז"א כמ"ש בזהר ויקרא דט"ז ע"א בההוא זמנא דמתכשרין עובדין לתתא ואמא בחדוותא. אתגלייא עתיקא קדישא ותב נהורא לזעיר אנפין כו' ורחמין זמינין. הה"ד ישוב ירחמינו מאן ישוב ע"ק כו' וזהו המשפילי לראות בשמים שהוא ז"א ובארץ שהוא מל'. שמאיר אור א"ס ב"ה הסוכ"ע בזו"נ שהם המדות שבהן התנהגות העולמות. והיינו גילוי אור פנימית אלקותו ית' וע"י גילוי זה נמשך ברכה וחיים וחסד ורפואה כו' ועיין בהמר"ז פ' ויקרא שם. וסיום המאמר דפ' מקץ שם, בגין דצדיקייא אינון יסודא וקיומא דעלמא דכתיב וצדיק יסוד עולם כי צדיק הוא ע"ש שעושה צדקה להחיות רוח שפלים ועי"ז נמשך ומעורר המשכת האור והחיות מא"ס ב"ה להחיות העולמות שנק' שפלים דכולא קמיה כלא חשיב ממש*, קיצור. ענין המגביהי לשבת ע"ד קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא. עלית וישבת במרום. בבחי' שלמעלה מהמדות דשם כחשכה כאורה ואם צדקת כו'. והוא הסתלקות פנימית ז"א. שבו אור עתיק ואזי הדינים מתגברים וזהו ענין הוי' ונמשך מחמת כי פנו אלי עורף. וע"י התשובה שהוא החזרת פנים ממשיך גילוי פנימי' עליון סוכ"ע. ישוב ירחמנו וזהו המשפילי לראות בשמים שהוא ז"א ובארץ מ' ע"ד הישר בעיני ה':

וזהו ענין ברוך כבוד הוי' ממקומו להמשיך הגלוי מבחי' המגביהי לשבת וזהו ענין מאה ברכות. להמשיך התפשטות האור בע"ס וכל א' יהיה כלול מעשרה שזה ענין ברכה ע"ד וימצא מאה שערים. ולכן ע"י שתיקן דוד מאה ברכות פסקו מלמות כי הדינים הי' מתגברים מחמת הסתלקות האור ע"ד דסליק לעילא כנ"ל אבל המאה ברכות הוא להיות המשפילי לראות כו' כנ"ל:

ג זח"ב פ' בא דל"ז ע"א פתח ר"ש ואמר מי כה' אלקינו המגביהי לשבת. דסליק ואתעטר לאתיישבא בכתרא עילאה קדישא. פי' במק"מ שהז"א עולה לאריך הנק' כתר דאצילות, ואפשר* דקדק כן מהכף דכהוי' שהכף מורה על הכתר. ועיין מענין עליית ז"א בא"א בהרמ"ז תולדות קל"ה ע"פ ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, ובמ"ח גבי יוהכ"פ בענין ב"פ הוי' הוא האלקים ז"א בעלותו לגבי עתיקא כאלקים תשוב, ואפשר זהו פי' כהוי' אלקינו היינו כאשר שם הוי' נעשה בחי' אלקים והוא בעלותו לגבי עצמות אא"ס, גם ע"ד ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים וכמו בשי"ב קודם חטא אדה"ר היה מדרגת ז"א בבחי' אשר עתה הוא אריך כמ"ש בספר הגלגולים, וע"ד מ"ש אאזמ"ו נ"ע בענין תנופת שתי הלחם כע"ג שתי הכבשים שמגביהי' המדות דז"א שיתעלו לשרשן במדות דאריך כו' כמ"ש בלק"ת פ' אמור. וה"ע עליית ימי עולם בימי קדם וזהו ענין כל המאריך באחד כו' להמשיך אור א"א בז"א,