תרנג

והביאו השל"ה בפ' וארא דש"ז סע"א, ועד"ז ה"ע פ' שמע שהיא מ"ב וגם ר"ך כי היא אור הגבורה בכלי החסד וגם נאמר בה והיו הדברים האלה כו'.

ג ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. בילקוט ביהושע דף ה' סע"ד סי' כ"ב ממזרח שמש כו' משעה שהשמש זורח עד שהוא שוקע מקלס להקב"ה וכן אתה מוצא בשעה שעמד יהושע בגבעון ובקש לשתוק את החמה לא אמר שמש בגבעון עמוד אלא שמש בגבעון דום אלא כל שעה שהוא מהלך מקלס להקב"ה עכ"ל, ובמד"ר בקהלת דצ"ב ע"ד בפסוק כי ידעתי כל אשר יעשה האלקים, וז"ל כך גזר הקב"ה על השמש ועל הירח שיהיו מקלסין אותו שנאמר ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' מהלל כתיב, עמד יהושע תלמידו ושיתקן שנאמר שמש בגבעון דום כו' עכ"ל נמצא הא דדיק דפי' מהולל קאי על השמש שהשמש עצמו מהלל ומקלס, ולא כפשוטו דקאי על האנשים ממזרח שמש כמ"ש המ"צ זהו מדכתיב מהלל בלא ואו, משמע דקאי על השמש עצמו ועוד דפסוק אחר כתיב ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים מלאכי א' י"א זה קאי על האנשים, ועוד בילקוט תלים ע"פ לשמש שם אהל בהם רמז תרע"ג רבי חנינא בשם רבי אבוה הילוכו הוא קילוסו שנאמר ממזרח שמש עד מבואו, א"ר הונא הוא שיהושע אמר לשמש, שמש בגבעון דום, אמ"ל שתוק את ואנא קאים עכ"ל ועוד איתא בילקוט בתהלים רסי' ק"ד מז תתס"א דף קכ"ב סע"א הכל מקלסין להקב"ה שנאמר ממזרח שמש עד מבואו ואין קלוס גדול להקב"ה אלא קלוסן של ישראל שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו עכ"ל, ולכן היה יכול להשתיק השמש כי קלוסו גדול וחשוב מקלוס השמש, ויובן כ"ז ע"פ הדרוש המבואר בסידור ע"פ עשה לך חרבות צורים כי ענין הילוך השמש וסיבובו שע"י סיבובו הוא משפיע למטה ממגד תבואות שמש וסיבוב זה הוא ג"כ ענין השתחואה וביטול כי השמש והנרתק שה"ם גלגל חמה נמשכים משני שמות הוי' אלקים שזהו ענין מ"ש כי שמש ומגן ה' אלקים, ואע"פ שההשפעה נמשך ע"י ש' אלקים מ"מ עיקר ההשפעה נמשך משם הוי' רק שהוא ע"י הנרתק שהוא שם אלקים ולכן כדי שיומשך ההשפעה מהשמש והנרתק למטה שמשם אלקים זהו ע"י ביטול השמש לשם הוי', ובזהר ר"פ ויקהל דף קצ"ו איתא דשיר של השמש הוא הודו להוי' קראו בשמו, וזהו ממזרח שמש עד מבואו מהלל לשם הוי' וע"י שיר וביטול זה נמשך בו ההארה משם הוי' והוא משפיע למטה ע"י הנרתק שמשם אלקים כו', ומ"מ כתיב אין כל חדש תחת השמש אבל עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו עי"ז ממשיכים אור חדש, כי עמלא דאורייתא לעילא מן שמשא הוא, ועיין בת"א פ' וארא סד"ה וידבר אלקים כו' וארא כו', והענין עפמ"ש הרמ"ז בפ' בשלח דף נ"ד ע"א ע"פ אז ישיר משה ובנ"י, שע"י שיר דמשה ובנ"י ממשיכי' יחוד פנימי דחו"ב שהוא אור חדש כו', ועמ"ש ע"פ מחר חדש בענין ישראל מונין ללבנה כו' אף שהחמה משפיע ללבנה אלא שע"י הביטול ע"ד סיהרא לית לה מגרמה כלום עי"ז ממשיכים יחוד שמשא וסיהרא אשר שורש המשכה זו באה מבחי' דלעילא מן שמשא אשר מזה נמשך ענין והיה אור הלבנה כאור החמה אחר שיהיה אור החמה שבעתים כו', וזהו עם זו יצרתי לי גם י"ל שיר השמש על ענין התהות יש מאין ונמשך משם הוי' דלתתא אבל ישראל ממשיכים שם הוי' דלעילא