תרלד

ב טוב להודות להוי'. (א) זח"א ר"פ נח ד"ס ע"א ע"פ טוב איש דא צדיק דכתיב אמרו צדיק כי טוב, דא נח דכתיב נח איש צדיק, דא שבחא דשבת דביה פתח טוב דכתיב טוב להודות לה'.

(ב) במד"ר פ' בראשית ס"פ כ"ב משמע דקאי על שהקב"ה מקבל בתשובה עז"נ טוב להודות והענין י"ל ע"פ במד"ר פ' נשא פ' י' ובשה"ש רבה ע"פ חכו ממתקים, דקאי עמ"ש החפץ אחפוץ במות הרשע כו' כ"א בשובו מדרכיו וחיה ויש לך חיך מתוק מזה ומבמ"א כי גיכק מהחך יש בו מעלה על שאר ד' מוצאות שבחך מאיר יסוד דאבא בחי' חכמה שנק' טעמים ולכן חך יטעם אוכל ומקור הדבור מהחכמה שלכן התינוק אינו יכול לדבר עד שנמשך בו מוחין דיניקה, וכיון שבחך מאיר החכמה ע"כ אותיות גיכ"ק גבוהי' יותר וזהו חכו ממתקי' להמתיק הגבורות של שאר ד' המוצאות וכמ"ש בלק"ת גבי שבועות בד"ה וספרתם לכם, וכיון שכן שייך לומר ע"ז טוב להודות שההודאה על בחי' החסד והטוב שמקבל שבים אף שלפי השכל הנפש החוטאת היא תמות, אלא שזהו מבחי' טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ולכן חכו ממתקים, ולכן טוב להודות, ויש להעיר ממארז"ל ספ"ג דפסחים בפי' ביום ההוא יהיה הוי' אחד שיהיה רק הטוב והמטיב, ופי' הוי' אחד זהו גילוי ע"ק בז"א דלית שמאלא בהאי עתיקא לכן יהי' כולו הטוב והמטיב ולפי שבשבת ג"כ מאיר ע"ק כמ"ש בזהר ס"פ אחרי דע"ט ע"ב לכן שבח דשבת מתחיל טוב להודות וכנ"ל סעיף א'.

(ג) ילקוט פ' בשלח דס"ט ג' רמז ר"מ השער הזה כל בעלי אמונה נכנסים בו וכה"א טוב להודות לה'.

(ד) בפ' הברכה דף שט"ד רמז תתק"נ י"א מזמורים אמר משה כנגד י"א שבטים שבירכן, טוב להודות כנגד שבטו של יהודה שנאמר הפעם אודה את ה', ועמ"ש מענין יהודה בת"א פ' ויחי בד"ה יהודה אתה ומשם יובן שיש ב' בחי' הודאה הא' יודוך ה' כל מעשיך שהיא הודאה שלמטה מהשכל, הב' יהודה אתה שההודאה בבחי' גלוי עד שנק' אתה וזהו הבאה אחר ראובן ושמעון ראייה ושמיעה כו' ועז"נ ששם עלו שבטים כו' להודות שאחר שעלו באצי' ונק' שבטי י"ה. אז יש עוד בחי' הודאה לבחי' שאין מושג בבחי' ראייה כו' ועמ"ש בת"א פ' בשלח ע"פ וירא ישראל ויראו כו' ויאמינו כו' דהקשו איך שייך אמונה אחר ראיה וכ"ה במד"ר בשה"ש בפסוק אתי מלבנון דכ"ו ע"ב אית בר נש דחמי ולא מהימן ולפמ"ש י"ל וירא ישראל הראיה ממש הי' בשם הוי' דלתתא וזהו וירא ישראל את היד הגדול אשר עשה הוי' ויאמינו בהוי' היינו בשם הוי' דלעילא כי הוי' הוי' ופסיק טעמא בינייהו וכמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה וירא ישראל, וזהו ג"כ ענין יהודה אתה ההודאה שאחר הראי' דראובן כו' כי גם אפילו בבחי' יחוד שמשא וסיהרא שזהו ענין יהודה ובחי' שמש ידע מבואו אין זה ערוך לבחי' ע"ק ושם שייך רק הודאה ולכן דוקא ע"י היחוד שנמשך הדעת יבוא לבחי' הודאה זו וכמו שיש הפרש בין הודאה שלנו בעשיי' להודאה של המלאכים שלפי שיש להם דעת יותר אזי יודעים יותר איך להודות כו', והודאה זו מתגלה בשבת ולכן נאמר טוב להודות, ועמ"ש מזה ג"כ לעיל בפסוק מזמור שיר ליום השבת סעיף ד' ושייך כאן.