תקפו

ותושבע"פ היא מלכות פה תשבע"פ קרינן לה ת' תתאה. ולרבנן ב' פיות הא' ההשפעה בעליונים הב' בתחתונים. ומזה יובן ענין מ"ש לעשות נקמה בגוים עד משפט כתוב ע"י ב' פיות הנ"ל. ועמ"ש ע"פ ציון במשפט תפדה:

(ח) בשה"ש רבה בפסוק הנה מטתו שלשלמה. מלומדי מלחמה שהם נלחמים בכל מיני פורעניות שיש בעולם. ר"ל שנלחמים עם הפורעניות ומסירין אותן. זח"ב בשלח דנ"ד א' כנז' לעיל סעי' ד'. ח"ג פ' אחרי ד"ס ע"א ר"פ שופטים. תרומה קל"ט סע"ב. בראשית דכ"ח ע"ב. ובפע"ח שער ק"ש שעל המטה פ"ה זח"ג פ' ואתחנן דרס"ט ע"א ע"פ ושננתם. כחרבא דאיהו שננוי בתרי סטרין. ועמ"ש רבינו ז"ל בענין חרב פיפיות בד"ה ואני נתתי לך שכם א' כו' בחרבי ובקשתי חרב של ב' פיות לפי שיניקת החיצונים הוא בשני אופנים. האחד ע"ד אם תגביה כנשר כמ"ש בד"ה ויאבק איש עמו ובד"ה בשלח פרעה. הב' מלמטה ממ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים. ומבחי' רגליה יורדות. ועמ"ש בד"ה כי תצא גבי וגלחה את ראשה. ובד"ה ענין הברכות בת"א פ' בראשית שלכן צ"ל חותם בברוך. וע"כ למנוע יניקתם צ"ל ב' פיות. וזהו ציון במשפט תפדה וכנ"ל ססעי' ז':

(ט) זח"א בהשמטות סי' כ"ט (די"ג ע"א). בני אמי נחרו בי נחר גרונם דבטילו ק"ש דאתמר ביה רוממות אל בגרונם עכ"ל. ויובן עפמ"ש בת"א פ' ויצא בד"ה ושבתי בשלום בד"ה וזהו ושבתי בענין וילך חרנה שנמשך כו' ועלמין דפרודי כו' שנקרא חרן והוא מלשון נחר גרוני כו' נאלמתי דומיה כו'. ושם פ' ויצא בד"ה והי' הוי' לי לאלקים בד"ה אך אין זה. בחי' גרון היינו כשהקול יוצא כדרכו (ע' זח"ב פ' וארא דכ"ה ע"ב משה קלא) בלי עיכוב ובלי מונע אבל חרן כו' נחר גרוני והיינו כשגובר בו יסוד האש כו' ביותר הוא המפסיק את הקול כו' (וע' זהר שם דכ"ו תחלת ע"א) יעו"ש בת"א. וכאן מפרש הזהר שזהו ענין ביטול ק"ש כי ע"י ק"ש שהיא רוממות אל בגרונם כדאיתא ג"כ בגמ' פ"ק דברכות ד"ה ע"א דק"ש נק' רוממות אל בגרונם. והטעם י"ל כמארז"ל ע"פ את ה' האמרת היום אתם עשיתוני חטיבה א' בעולם דהיינו מ"ש שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד א"כ חטיבה א' בעולם זהו"ע רוממות אל. ואפ"ל שזהו"ע ישראל ישר אל. הרמ"ז ר"פ שמיני האריך בזה ע"פ קבלה ועמ"ש מזה בלק"ת פ' שלח בד"ה כי תבאו אל ארץ מושבותיכם פ"ב בהג"ה בין שני חצאי עגולים ועמ"ש ע"פ מי אל כמוך. ואפ"ל ג"כ אל עם וחרב הוא רמ"ח תיבין דק"ש. הנה עי"ז נמשך הקול העליון ומאיר בהדבור כו'. וגם כי מצרים נק' מצר הגרון פרעה אותיות הערף ובק"ש חותם אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי מאמ"צ ממצר הגרון והיינו ע"י רוממות אל בגרונם:

(י) זח"א פ' בראשית דכ"ח סע"ב ויעשו להם חגורות דא איהו חגור חרבך על ירך גבור ודא ק"ש דאתמר בה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ועיין בסידור שער התפלה סד"ה אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי פי' דרמ"ח תיבין דק"ש הם בחי' רומח. שהוא ענין חרב. ושמו"ע נק' קשת יעו"ש הטעם. ועיין במא"א אות ריש ססעי' ט"ו רומח רמ"ח אברים הכלולים בוא"ו שהוא ז"א הרי רומח עכ"ל. ויש לפרש כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה צרינה וראינה דרוה"ר ושם פ"ג דאיתא בכוונת ק"ש שע"י רמ"ח תיבין דק"ש ממשיכים בחי' רמ"ח אברים לבחי' אדם העליון ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו' להמשיך בחי' אדם כו'. ועמ"ש מענין המשכה זו בת"א פ' יתרו בד"ה להבין ענין האבות הן הן המרכבה. והנה היצה"ר הוא אדם דקליפה ויש בחי' עת אשר שלט האדם באדם. ע' בתו"א פ' תולדות בד"ה ראה ריח בני. אך הנה כתיב אמלאה החרבה ביחזקאל סי' כ"ו ב'. וע' מזה פ"ק דמגלה ד"ו ע"א ובזח"ב