תקפא

קמח

א הללויה הללו את ה' מן השמים. במד"ר פ' בראשית פ"ז גבי אחור וקדם צרתני אחור למעשה יום האחרון. יתוש קדמך. וקדם למעשה יום הראשון. שקדמה נשמתו למלאכי השרת יעו"ש במ"כ. ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ביום השמיני שלח. ובד"ה ראשי המטות. א"ר שמואל אף בקילוס אינו בא אלא באחרונה הה"ד הללו את ה' מן השמים וגומר ואומר כל הפרשה. ואח"כ הללו את ה' מן הארץ וגומר ואומר כל הפרשה ואח"כ אומר מלכי ארץ וכל לאמים בחורים וגם בתולות. וכ"ה עוד במד"ר ר"פ תזריע ר"פ י"ד ר' יוחנן אמר אף קילוסו לא בא אלא באחרונה שנאמר החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף ואח"כ מלכי ארץ וכל לאמים. ויש להבין דא"כ זהו בחי' אחור צרתני. אחור למע"ב שאפילו יתוש קדמך כנ"ל. ואיה איפוא הוא הבחינה דקדם צרתני. ויש ליישב זה בכמה אופנים. הא' דקדם צרתני זהו מצד עולם התיקון שם האדם גבוה יותר כי בצלם אלקים עשה את האדם בחי' אצילות ודצ"ח הם בי"ע. אבל מצד שרשן בעולם התהו הדצ"ח גבוהים יותר כנז' בביאור ראשי המטות ובביאור זאת חקת התורה לכן מצד שרשם בעולם התהו גם קילוסו בא באחרונה. הב' י"ל שהמאמרות הולכות כסדרן מלמטה למעלה. והאדם שהוא העיקר המכוון בבריאה נברא לבסוף. כי הקדים לו הדברים הצריכים לו. וע"ד כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה כמ"ש בהקדמה הרמב"ם לפירוש המשניות במס' ברכות. וזהו ע"ד סוף מעשה במחשבה תחלה. וכמו שהקש והתבן קדמו לחטים. ע"כ גם קילוסו בא באחרונה. אבל זהו המכוון. וכמו ברישא חשוכא והדר נהורא. הג' כי בחי' וקדם צרתני זה מרומז במ"ש אח"כ בסוף המזמור הודו על ארץ ושמים הקדים ארץ לשמים כי המלאכים בקשו אשר תנה הודך על השמים. ולא נתן להם התו' כ"א לישראל בארץ ולכן גם הודו על ארץ תחלה כמ"ש במד"ר בשה"ש וזהו וירם קרן לעמו כו'. וירם קרן למעלה מעלה מבחי' השמים שהרי קרסולי החיות כנגד כולן כו' עד קרני החיות כנגד כולן ועכ"ז וירם קרן למעלה מקרני החיות כי ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח כו' ובתורה נאמר ויהי קול מעל לרקיע כמ"ש במ"א. ועמ"ש בענין שמש בגבעון דום. ע"י ספר משנה תורה שהראה לו א"כ זהו למעלה מבחי' הללוהו שמש וירח כו'. וכן מ"ש בד"ה תורת ה' תמימה שזהו למעלה מבחי' השמים מספרים כבוד כו':

(ב) במד"ר פ' בראשית פי"ב ר' אליעזר ור' יהושע. ר' אליעזר אומר כל מה שיש בשמים ברייתו מן השמים. כל מה שיש בארץ ברייתו מן הארץ. ומייתי ליה מן הכא הללו את ה' מן השמים וגומר. הללו את ה' מן הארץ וגו'. ר' יהושע כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן השמים כו'. ר' הונה בשם רבי יוסף כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ כו' וע"ש וכ"ה בקהלת רבה ע"פ הכל הי' מן העפר. ובגמ' פ"ה דיומא דנ"ד ע"ב וחכ"א אלו ואלו מציון נבראו כו'. ועמ"ש ע"פ אלה תולדות השמים והארץ וסוף הפסוק ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. הרי בתחלה מקדים שמים לארץ ואח"כ