תקעה

שהוא בחי' הוי' הוה ועבר ועתיד שוין. וזהו ג"כ והי' מספר בנ"י כו' אשר לא ימד ולא יספר כו'. פי' שיהי' המגפר בבחי' למעלה מהמספר וד"ל. וז"ש לעתיד פרזות תשב ירושלים פי' בלי גבול כי החומה מגבלת העיר אבל לעתיד והי' נחלה בלי מצרים מצד שיהי' התגלות מבחי' שלימותא דכולא שהוא למעלה מהמספר ויהי' ג"כ בחי' מספר בבחי' למעלה מהמספר וד"ל:

ה גדול אדונינו ורב כח. ע' מזה בסידור ע"ז הפסוק בענין ורב כח שיעור קומה ובשער הק"ש בתחלתו בד"ה להבין ענין ההפרש בין ק"ש לתפלה. ובבה"ז פ' פינחס בד"ה ובחדש הראשון בתחלתו בענין שיעור קומה רל"ו דהיינו כמנין ורב כח:

(ב) זח"ב פקודי דרל"ה ע"א. ופ' תרומה דקע"א ע"ב. מפרשו על מל'. ובזח"ג נשא ק"מ ע"ב נראה מפרשו על ז"א. ת"ז תיקון כ"ב דס"ו ע"א כי חסדך גדול עלי כו' וקב"ה ביה אתקרי גדול. גדול אדונינו ורב כח. מד"ר פ' בא פי"ח דקל"ה ע"ב א"ר חלפתא יתברך שמו של הקב"ה שאין כנסיו וכנפלאותיו ואין כגבורתו וכמעשיו שנאמר גדול אדונינו ורב כח כו'. עמה"מ קמ"ט ד' קנ"ח ג':

יב שבחי ירושלים את ה' הללי אלקיך ציון. זה הפסוק נזכר ברבות פ' שמיני ס"פ י"ג גבי את הגמל כי מעלה גרה הוא כו' ע"ש. והנה ירושלים הוא חיצוניות המל' דאצילות כללות הכלים דפרצוף מל' וציון הוא בחי' נקודה פנימיות דמל' המקבלת שפע האורות לתוכה כו' (עיין זהר פ' שלח דקע"א א' ע"פ והי' ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים. גבי נקודא דא אקרי יום ההוא ובמק"מ שם בשם נ"ב יסוד דנוק' וזהו ענין ציון). ופי' שבחי ירושלים את ה' היינו אור א"ס שבחכ' דאצילות כי אבא יסד ברתא ונמצא ההעלאת מ"ן דחיצוניות המל' הנק' ירושלים הוא לאבא דאצילות והללי אלקיך ציון שההעלאת מ"ן דפנימי' מל' הנק' ציון הוא לבחי' אלקים שהוא בינה דאצילות לתוכה כו' (ע' באדר"ז בסופו דרצ"ו סע"א וע"ב מענין ציון. וברבות ר"פ קדושים ע"פ מי יתן מציון כו' וע' זהר פ' לך דף צ"ד ע"ב ובפ' ויחי דרי"ט ע"א. וע' בפרדס בעה"כ ערך ירושלים וערך ציון. ועמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי בת ציון דרוש השני. ומ"ש בלק"ת פ' ראה בד"ה וכל בניך בענין ירושלים. ומ"ש בד"ה ציון במשפט תפדה. וע' במא"א אות יו"ד סעי' מ"ז ירושלים סוד חדר החיצון דיסוד דנוק'. ובאות צ' סט"ו ציון יסוד דדכורא ויסוד דנוק' שבו נכנס נקרא נקודת ציון וע' בזהר ויחי דרמ"ח ע"א ע"פ יברכך ה' מציון כו') ולכאורה יפלא שהיה מצטרך להיות בהיפך (וע' כה"ג בד"ה וארשתיך לי מה שפי' בפסוק כלתה נפשי לחצרות הוי' אבל לבי ובשרי כו' ע"ש. ועמ"ש ע"פ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכמו הראי' מתפשט בעשיה הגשמיות משא"כ בשמיעה ועד"ז י"ל גם כאן. גם כמו תורה ומצות דאף שהמצות הם חיצוניות לגבי התורה שהיא פנימי' מ"מ שרשן למעלה יותר. ועד"ז היה אפשר לתרץ כאן דציון דוגמת תורה כמארז"ל ע"פ אוהב ה' שערי ציון שערים המצוינים בהלכה. וירושלים דוגמת מצות. אך כאן מפרש בע"א). אך מפרש בקרא להלן הטעם כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך והיינו בחי' ה"ג דאימא הן חמשה בריחים שנאמר ועשית בריחים עצי שטים חמשה לקרשי צלע המשכן האחד בפ' תרומה כ"ו כ"ו שהן המבריחים ומקשרים יסוד דנוק' שלא תהי' פולטת ח"ו (עמ"ש מזה ע"פ תשמרו להקריב שמור זו משנה) שלא יינקו החיצונים ממנה כי רגליה יורדות מות (ע' מענין בריחים בזהר בלק דקפ"ו ובהרמ"ז שם שהאריך. וע' בפרד"ס ערך אצבעות וערך בריחים. ובמא"א אות ב' סעי נ"ד מענין בריחים. ואפ"ל שנק' בריחים ג"כ ע"ש שמבריחים את החיצונים).