תקסה

אהללה ה' בחיי אזמרה לאלקי בעודי. הנה י"ל למה אמר שם הוי' בחיי ושם אלקים בעודי. אך הנה פי' חיי הן הנה בחי' אורות דע"ס דמל' שנק' חיים. ופי' עודי הוא בחי' הכלים דע"ס דמל' שנק' עוד כו'. וביאור הדברים הנה בחי' אור הוא בחי' גילוי התפשטות החיות ונק' חיים.

(וכנודע מענין פי' איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד גרמוהי הם הכלים וחיוהי הם האורות שהם נק' חיוהי בחי' חיים ועיין ברע"מ ס"פ יתרו דצ"א ע"ב גבי נדר איהו לעילא ואינון חיי מלכא כו' ואינון חיין נחתין מעילא לתתא כו' שהן בחי' המוחין והאורות של ז"א ע"ס. ובע"ח שמ"א פ"ז פי' חיוהי היינו בחי' חיה חכמה עילאה והחכמה תחיה. גרמוהי נר"נ שהם כלים לבחי' חיה ועמש"ל בענין צרור החיים. והכל א' עם הנ"ל דבחינת חיי הם האורות). ואא"ס ב"ה בכלל נק' חיי החיים כו' כי בחי' האור הוא נמשך בכל מקום מבחי' גילוי אא"ס ובחי' הכלי הוא היפך זה שהוא דוקא בחי' הצמצום להעלים ולהסתיר והוא כח המגביל את האור כו'. והב' כחות הללו בחי' האור ובחי' הכלי שניהם נמשכים מאא"ס שהוא כל יכול כמ"ש במ"א ע"פ כי שמש ומגן ה' אלקים שב' שמות הוי' אלקים. הוי' הוא בחי' אור והאלקים הוא בחי' הכלי המגביל האור. שניהם כאחד נמשכו מאא"ס ונק' משמ ומגן וכו' (ועמ"ש מזה בביאור ע"פ מי מנה עפר יעקב). וגם כאן בחי' המל' מקבלת בחי' האורות משם הוי' שהוא ז"א וגם מקבלת בחי' הכלים. אך בחי' האורות דע"ש שבה מקבלת משם הוי' ובחי' הכלים מקבלת משם אלקים. וזהו שאמר אהללה ה' בחיי בבחי' האורות שבה. ואמר חיי לשון רבים לפי שמכל הע"ס דז"א נמשכים האורות במלכות ממל' שבחכמה נעשה ונמשך אור חכמה שבמלכות כו'. גם י"ל בחיי ל' רבים. כי דוד קבל החיים מאדה"ר ומהאבות כמ"ש במ"א. ועיין בפ' וישלח קס"ח א' ב'. ואזמרה לאלקי בעודי בבחי' הכלים דע"ס שנק' עוד כמו כיהודה ועוד כו' שהוא טפל כמו מגן ושמש להסתיר ולהגביל כו' וכדי שיהי' בחי' הכלים המגבילים אזמרה לאלקי לשם אלקים שבז"א כו' מטעם ששם אלקים הוא המצמצם.

(והנה ענין ב' בחי' הנ"ל דבחי' ובעודי שהם אורות וכלים י"ל ע"ד הנז' בביאור ע"פ אדם כי יקריב כו' בחי' מכם ובחי' מן הבהמה תקריבו ב' מס"נ דאחד ובכל נפשך וכענין מ"ש בד"ה שה"ש בענין ב' בחי' כלה שכינתא עילאה ושכינתא תתאה שהן ג"כ בחי' עצם מעצמי ובחי' בשר מבשרי. והאלשיך פי' כי בחיי היינו לע"ל שיהי' לו חיים מעצמו בחי' משיח חיים שאל ממך נתת לו ובעודי היינו בזמן הזה שחייו אינן שלו כ"א מאדם ומהאבות. ויש לקשר דבריו ופירושו עם מ"ש בתניא ח"ב פ"ו בפי' וידעת כו' כי הוי' כו' אין עוד שבאמת קמיה ית' כל העולמות אין ואפס ממש ואינן נקראות כלל אפילו בשם עוד שהוא לשון טפל כו' ע"ש רק עכשיו שאין הגילוי רק מבחי' מלכות הם נראים ליש וזהו בעודי שמה שהם נקרא בשם עוד זהו בעודי. ובבחי' זו אזמרה לאלקי. אכן לע"ל ונגלה כבוד הוי'. ויראו שאין עוד כ"א יהי' אהללה ה' בחיי בחי' אורות וכמ"ש למען חייך כו' ע' באגה"ק סי' ד' בחיי בעודי ע"ד ב' מס"נ באחד ובכל נפשך נה"א ונה"ב בד"ה בכ"ה בכסליו. גם דהע"ה קבל חייו מאדה"ר וזהו בחיי וכן קיבל מהאבות זהו בעודי:

לענין בחיי. חי העולמים מלך. ויהיו חיי שרה מאה שנה כו'. גמלתהו וכו' ימי חייה. פי' בזהר ר"פ תזריע דעץ החיים שדר לה חיים כי המל' נק' אילנא דמותא. גם סיהרא עניה. ועני חשוב וכו'. יסוד נק' חי והמל' נק' חיה. רוח החיה באופנים. זאת החיה אשר תאכלו. גם י"ל בחיי בזמן שיש יחיד עליו כמו בזמן בהמ"ק. לפ"ז בעודי טפל לו עכשיו. או י"ל בעודי ע"ד בבקר יאכל עד. שובה ישראל עד. גם ע"ד ועד הוא אחד בחילופי אתוון: