תקנט

ורב חסד כו' א"א שיומשכו מא"ס ב"ה ע"י בחי' שערות וצמצומים וכמו השערה שהוא רק מותרי מוחין ואינו נוגע לעצמיות. ומזה יובן ענין ריבוי הצמצומים שצ"ל עד שיאיר האור בשבעה מדות דאצילות. וע' בת"א פ' מקץ בד"ה כי עמך מקור חיים. בפי' רם על כל כו' ובד"ה וארא אל אברהם בענין סליק לעילא לעילא כו'. ולכן צריך לעורר ולהמשיך האור והגילוי בהמדות דאצילות כדי שיאיר למטה והיינו ע"י ההילול והשבח. ולכן ארז"ל בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה. ופירש"י בשם הירושלמי ע"ש שבע ביום הללתיך. ור"ל שעי"ז השבעה ברכות שמהללים ומברכים אותו ממשיכים אור וגילוי שבעה מדות דאצילות שבהם ועל ידן נראה אור. וכמ"ש בת"א בד"ה כי עמך מק"ח הנ"ל בפי' השקיפה ממעון קדשך מן השמים כו'. דאל"כ אזי כד סליק לעילא לעילא וההנהגה בבחי' שינה וע"י נער מט"ט כו' מזה נמשך הגלות והירידה כו'. אבל ע"י שבע ביום הללתיך ממשיכים גילוי ז' מדות עליונות דאצילות ואזי וברך את עמך כו' עכ"ה). אכן כשהתחתונים משבחים ומפארים להקב"ה איך שהוא חסדן. גם משבחים מאד מדת חסדו. אזי ממשיכים גילוי אור א"ס ב"ה שהוא נמשך ומתלבש בחסד דאצילות. שיבא מההעלם אל הגילוי וישתלשל מאתו ית' מדות הללו. וזהו ענין זוכר חסדי אבות ומביא גואל כו'. וכמ"ש במ"א ע"פ ואני נתתי לך שכם אחד. בענין ששם עלו שבטים שבטי י"ה כו' להודות לשם הוי' שע"י הילול והודאה זו ממשיכים האור והגילוי והיינו ע"י בחי' ע"ס הגנוזות שהם ע"ס דעתיק ומשם ממשיכים הגילוי באצילות כו' ע"ש:

קיצור ענין שני פירושים בהללו. לשון שבח ולשון הארה. המשל מאדם שהוא בעומק מחשבותיו. ובכדי שיפנה לקוראו הוא ע"י השבח שמשבחים לפני מדת החסד. וכמ"כ הנמשל דלאו מכל אלין מדות איהו כלל. וע"י ההילול מעוררים גילוי המדות. ובהג"ה מדות דאצילות לגבי מדות דא"א כענין מתיקות התפוח לגבי המזל. וכענין הצור שיש בו כח האש. וגם מדות דא"א נק' רק שערות לגבי מו"ס. וכשאין הגילוי למטה הוא בחי' סליק לעילא לעילא. וע"כ צ"ל השקיפה מן השמים. ואזי באורך נראה אור. וזהו שבע ביום הללתיך עכ"ה):

(ב) וזהו ענין הללויה שע"י ההילול ממשיכים האור והגילוי. ועמ"ש מענין זה בת"א סד"ה בכ"ה בכסליו בפי' הלל והודאה ובלק"ת סד"ה כי כארץ תוציא צמחה בענין יצמיח צדקה ותהלה ובד"ה כיצד מרקדין גבי ובית הלל אומרים כו'. אך פי' וענין הללויה. הענין הוא כי מהמדות יש יניקה לחיצונים בדרוש נט"י. שזהו ענין אברהם שיצא ממנו ישמעאל ורישיה דעשו בעטפוי דיצחק והיינו לפי ששבה"כ היה ג"כ רק בז' מדות. ולכן אנו אומרים ומבקשים בתפלתינו הללויה דהיינו שיאיר ויומשך בהמדות בחי' י"ה שהן חו"ב אזי אין להם שום יניקה כלל כנודע שהם נקראים בשם זקן וכסיל. והחכמה תחי'. וכמ"ש ג"כ בענין נטילת ידים שהידים הן חו"ג ובסופן יש צפרנים. ומסופי הצפרנים נמשך יניקה כו' דהיינו ע"י השתלשלות מהמדות נמשך יניקה כו' וזהו ענין שממית בידים תתפש. וע"י המים שהם מבחי' חכמה נרחצים הידים ולא יהי' יניקה כו' וכמ"כ נתבאר בענין העלאת שבע נרות המנורה להאיר ולזכך הז' מדות ע"י אור החכמה כמ"ש בת"א פ' וישב בד"ה בכ"ה בכסליו וזהו ענין ימותו ולא בחכמה כי שבה"כ שזהו ענין וימלוך וימת כו' אינו כשהחכמה מאיר שהוא ביטול כח מ"ה וחו"ב הם תרין ריעין ולכן בינה ג"כ נקרא עלמא דחירו שאין שם יניקה וכמ"ש בענין יין המשומר בענביו משי"ב. וביאור ענין בחי' זו בעבודה הוא כמבואר בד"ה ראה אנכי נותן איך בנפש יש ג"כ בחי' י"ה שהוא ענין נקודה בהיכליה דהיינו בחי' היו"ד הוא החכמה שהיא