תקנז

קמו

א הללויה הללי נפשי את הוי'. פי' תיבת הללויה שנזכר בכל פסוד"ז היינו ההילול לי"ה שהן בחי' או"א (ועיין בפ' ויחי דרל"ב ע"ב ת"ח הללויה הכא אית שבחא עילאה דמארי שכולא כו' דאיהו עמירא דכל עמירין. ומאן איהו י"ה שמא עילאה על כולא. וצ"ל דטמירא דכל טמירין משמע בזהר בכמה דוכתי דקאי על הכתר כמ"שבפ' יתרו דפ"ט רע"א. וי"ה הן או"א. אך הענין יובן עפמ"ש בפ' תרומה דקס"ה ב' ע"פ סולו לרוב בערבות בי"ה שמו. סולו לרוכב בערבות דא איהו עתיקא דכל עתיקין סתימא דכל סתימין דלא ידיע. ובמה איהו רוכב בערבות בי"ה כו'. ודא איהו שמיה מההוא סתימא דלא ידיע כו' ודא איהו שמו הגדול בגין דאית שמיה דלאו איהו כ"כ גדול כהאי אע"ג דאית ביה תוספת אתוון עכ"ל. הרי דע"ק נמשך באצילות ע"י שם י"ה דוקא שהן חו"ב הנקראים עלמא דאתכסייא הנסתרות לה' אלקינו ולכן נק' בינה עוה"ב ונק' ג"כ ממעמקים מה"ט כמ"ש בפ' בשלח דס"ג ע"ב גבי ממעמקים קראתיך ולפי שהתפלה צ"ל ממעמקים קראתיך ע"כ הקדים לומר הללו י"ה שהן בחינות ממעמקים. ועמ"ש בד"ה באתי לגני בענין עמקו מחשבותיך וזהו ג"כ ענין אלפים שנה שקדמה התורה לעולם שהיא למעלה מבחי' עולם שהוא ז"א ספירת הבנין וכענין קדש מלה בגרמא הוא בפ' אמור דף צ"ד. ומ"ש שזהו שמו הגדול. היינו כי תוספת אתוון מורה על ריבוי הכלים שהן האותיות. אבל עיקר פי' שמו הגדול היינו גדולת האור שהוא בבחי' א"ס ואע"פ שיש מיעוט הכלי. דאדרבה כל שהוא בבחי' עליונה יותר שם מיעוט הכלי יותר וכמ"ש מזה במ"א בביאור מאמר הזהר פקודי דרל"ג ב' גבי אוסיף אתוון וגרע מחושבנא כו'. אע"ג דשם מדבר בק"נ נגד הקדושה מ"מ להבדיל באלף אלפים הבדלות כמ"כ גם בקדושה העליונה עצמה יש הבדל בין קדש לקדש. והנה שמו הגדול היינו ע"ק ולפעמים נק' בינה ג"כ כן משום שהתגלות עתיק הוא בבינה וכמ"ש בביאור דמזוזה מימין בסופו. ולכן פי' די"ה הוא שמו הגדול משום דע"ק מאיר בי"ה כנ"ל. ואמר בגין דאתי שמיה כו' במק"מ פי' דקאי על שם אד' ולפע"ד י"ל דמכוין גם לשם הוי' שעם היות יש בו תוספת אתוון מבשם י"ה. עכ"ז שם הוי' הוא בז"א. אבל י"ה היינו או"א אשר שם התגלות ע"ק וע"כ נק' שמו הגדול. וכן איתא בפ' ויקרא ד"י סע"ב קדמאה י"ה כו'. ועם היות הרי שם הוי' הוא שם המיוחד ויש בו קדושה יותר זהו לפי שאצלינו א"א להתגלות בחי' או"א שנק' הנסתרות ונק' עוה"ב. וכמ"ש במ"א בענין הציצית והטלית כה"ג. ועד"ז י"ל מ"ש הללי נפשי את הוי'. כי נפש הוא למטה מבחי' נשמה. וכדי להיות תהלל י"ה זהו ע"י בחי' נשמה דוקא שהוא ענין הרצוא למס"נ באחד ואח"כ בחי' שוב. ועמ"ש מענין רו"ק בד"ה וקבל היהודים. ואחר שכבר נתגלה בחי'