תקמז

גדול ה' ומהולל מאד. הוי' הוא חכמה דאצילות כמ"ש הוי' בחכמה כו' (הג"ה ועיין בת"א פ' וארא סד"ה וידבר אלקים אל משה כו' בפי' ושמי הוי' לא נודעתי להם שכתב דהיינו בבחי' הוי' לבדו קודם שבא לידי גילוי ההמשכה במדות עכ"ה) אשר מדת הגדולה היא נשמכת הימנה דהיינו כי בחי' חסד דז"א נקרא גדולה על שם ההתפשטות שלו בבחי' א"ס בעולם שנה נפש דבי"ע. אשר מתהוים ממנו אלף אלפין ורבו רבבן נמצאים שונים. וזהו ענין נפש. וכן בעולם ועלמות אין ספר והן בבחי' הזמן (הג"ה אשר מקור חיותם ממדת החסד. כי עולם חסד יבנה והיא ראשית ספירת הבנין. וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ד וז"ל והנה בסידור שבחיו של הקב"ה כתיב הגדול והגבור כו' ופי' הגדול הוא מדת חסד והתפשטות החיות בכל העולמות וברואים לאין קץ ותכלית להיות ברואים מאין ליש וקיימים בחסד חנם. ונקראת גדולה כי באה מגדולתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו כי גדול ה' ולגדולתו אין חקר ולכן משפיע ג"כ חיות והתהוות מאין ליש לעולמות וברואים אין קץ שמטבע הטוב להיטיב עכ"ל. ועיין בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות. הרי ביאר שהגדולה היא התפשטות החיות להוות מאין ליש והיא נמשכת מגדולתו ית' ממש והיינו כעין שפי' אבן יחייא כאן דפי' ולגדולתו זהו מה שהוא מצוי ראשון מחויב המציאות שאינו עילה מזולתו ח"ו משא"כ כל הנמצאים שאין להם מציאות רק ממנו ית'. ע"כ זהו ענין גדולתו. ומה שמזה נמשך שהוא ממציא כל הנמצאים מאין ליש זהו התפשטות הגדולה כו'. ועד"ז באצילות נק' מדת החסד שהיא התפשטות החיות להוות כי לא כמדת ב"ו מדת הקב"ה שבאדם החסד אינו רק גורם ההשפעה לבד. אבל למעלה החסד זהו גופא ההשפעה וההתהוות ע"כ נק' גדולה. ועמ"ש במ"א ההפרש בין חסד לגדולה שבאצילות נק' חסד ולמעלה מאצילות נק' גדולה עמ"ש לקמן אי"ה בענין ארך אפים וגדל חסד. קיצור מההג"ה. עולם חסד יבנה ראשית ספירת הבנין. הגדולה התפשטות החיות להוות מאין ליש שנמשך מצד כי ולגדולתו העצמי' אין חקר. וכעין זה פירש' בחכמי המחקר. כי גדול הוי' היותו מחויב המציאות ומציאותו מעצמותו ע"כ התפשטות גדולתו להמציא כל נמצא מאין ליש למטה החסד רק גורם ההשפעה אבל למעלה החסד זהו מהוה מבלי דבר אחר זולת החסד. ובמ"א נתבאר כי גדולה הוא חסד גדול יותר מסתם חסד עכ"ה). אך מקור החסד הזה הוא בחי' חכמה דאצילות כי החכמה היא שרש הקו ימין חכמה חסד נצח שנמשכים ממנה שהחסד הוא ענף החכ'.

(הג"ה כמ"ש בפרד"ס שער ה' פ"ג בשם קבלת הרב ב"י חכמה בטיש מיניה נהירו חד דאיהו כליל תרין דאינון חסד ונצח כו' ע"ש. גם בגשמיות אנו רואים שמי שהוא חכם יותר אזי נוטה להיות חסדן יותר והתינוק אכזרי לפי שאין בו חכמה כו' עכ"ה). ולכך נק' החכמה דאצילות בשם גדול. ר"ל עיקר המשפיע בחי' הגדולה והחסד דז"א והוא מקור הגדולה.

(הג"ה. כי החכמה נ' קדש מלה בגרמה. והבנין וההשפעה מתחיל מחסד כנ"ל. א"כ החכמה נק' עצמיות גדולתו לגבי החסד שהוא התפשטות הגדולה וזהו ענין גדול הוי'. ובפרדס שער ד' פ"ח פי' הרע"מ ס"פ בא וקרא עצמיה גדול בגדולה פי' קרא עצמו גדול ע"י שהוא מתפשט בגדולה שהוא חסד. א"כ משמע גדול הוא אור החסד. וגדולה הוא כלי החסד. ויש לכוונו עם הנ"ל כי החכמה נק' אור לגבי החסד כי איהו וחיוהי חד קאי על החכ' והחכ' תחיה וחיוהי הן האורות. קיצור מההג"ה. חכמה קדש מלה בגרמה. נק' עצמיות לגבי החסד שהוא ההשפעה. ומרע"מ משמע גדול אור החסד. גדולה החסד. והאור הוא חכמה עכ"ה). וזהו גדול. היינו הדכר המשפיע חסד דז"א אל הגדולה שהוא בחי' נוקבא המקבל בחי' גדולה מן מקורה המשפיע הנק' גדול (הג"ה. זהו כעין פי' שני. וכ"כ בפרד"ס ערך גדולה בשם התיקונים שהחסד נק' גדול