תקמד

התגלות עתיק ועל כן המן הנק' לחם מן השמים שנמשך מו"ק דאצילות מה שמקבלים ממו"ס ירד דבר יום ביומו דוקא. כי נמשך מלמעלה מהזמן ממש ממו"ס אל הזמן ע"י ו"ק דבר יום ביומו אבל שאר השפעת לחם מן הארץ שנמשך מבי"ע וע"י ק"נ ס"ל לשמאי דלא שייך דבר יום ביומו דהא מזון זה אינו נמשך מיומין עילאין דאצילות הנק' שמים ואינו ענין כלל לבחי' המן שהוא מן השמים וגם לא מהשמים לבד כ"א ממעל לשמים דהיינו מה שו"ק דז"א הנקרא שמים מקבלים מהכתר ומו"ס כנ"ל כמ"ש בזהר ס"פ ויקרא דכ"ה סע"ב. ולכןהמן הי' בא עם הטל אשר פי' טל השמים היינו טלא דנטיף מעתיקא לז"א א"כ בא הההמשכה מלמעלה מבחי' שמים. ע"כ צ"ל נמשך דבר יום ביומו דוקא מפני שעצם המשכה זו באה מלמעלה מהזמן אין שייך בזה הכנה מיום ליום אחר. משא"כ לחם מן הארץ ושאר צומח חי נמשך מבי"ע כי פני שור הוא שרש לכל הבהמות ופני נשר לכל העופות ונמשך ג"כ ע"י ק"נ שלכן המאכל מעורב טו"ר א"כ הוא נמשך מיומין תתאין ו"ק דיצירה מט"ט אשר שם יש זמן ולכן ס"ל לשמאי שיכין מחד בשבת לשבת דהא צ"ל זכרהו מאחד בשבת כו' ואיך יבטח שיבא לשבת בערב שבת ע"ד מן שהי' יורד דבר יום ביומו מאחד דלא קרב זה אל זה כלל שהשפעת המן שרשה מהכתר שלמעלה מהזמן משא"כ צומח חי גשמי שגם שרשן הוא מחיות המרכבה דבי"ע ששם יש זמן גמור. א"כ איך יבוא דוקא דבר יום ביומו דהיינו כשיבוא ונמשך מלמעלה מהזמן:

(ד) ועל זה אמרו אבל הלל הזמן מדה אחרת היתה בו כלומר שגדול כח הבטחון שלו כ"כ להמשיך האור בכל יום תמיד מהמקור האמיתי שלמעלה מהזמן לגמרי גם בכל השפעות גשמיות שתחת הזמן ממש. והיינו כיון שמ"מ ו"ק דיצירה מקבלים מחיצוניות הכלים דו"ק דאצילות והם יוכלו להתברך כל יום ויום מהמקור העליון א"כ יוכל להמשיך בזה ג"כ בחי' דבר יום ביומו היינו ע"י שיתברך כל יום מהמקור העליון בחי' כתר וימשיך כימי השמים על הארץ ע"ד משכו יומין עילאין ליומין תתאין. וזהו ע"ד הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו דפי' בזח"ג נשא דק"ל ע"א עין ל' יחיד הוא ע"ד לית שמאלא בהאי עתיקא ושם שוה ממש אצילות ובי"ע שהם ב' עינים ב' השגחות דיחו"ע ויחו"ת ע"כ משם נמשך בחי' לעשות הישר שיהי' נמשך גם בבי"ע ממש ע"ד שנמשך באצילות דבר יום ביומו כו' וכמ"ש בענין משה ידבר והאלקים יעננו כו'. וזהו ענין המיחלים לחסדו הבטחון האמיתי לבטוח על המקור האמיתי א"ס ב"ה המחדש בכל יום תמיד מע"ב וקמיה ית' שוין לחם מן השמים ולחם מן הארץ עמ"ש בת"א פ' בשלח סד"ה ענין לחם משנה. וגם שמאי לא נחלק ע"ז רק משום כבוד שבת כו'. גם שמאי לשון ושם דרך שומא ע"פ קו המדה וס"ל שמים קדמו לארץ. שמים ג"כ לשון שומא ששמים מעשיהן של בריות. ברבות בראשית ספ"ד. הכל ענין אתעדל"ע לפ"ע אתעדל"ת. וע"כ לפי מדה זו איך ידמה ויערוך לחם מן הארץ לגבי לחם מן השמים. אבל הלל ורב חסד למעלה מקו המדה וענין מ"ש ע"פ ישא ה' פניו כו' אפילו לפחות מכשיעור שביעה כו' והוא המשכת אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת. וס"ל ג"כ ארץ קדמה. ע"כ יכול להמשיך כימי השמים על הארץ. וע"ז אמר דוד. שהלל הי' בן בנו כו' בכל יום אברכך בכל יום ממש מיומין עילאין אברך ואמשיך ההשפעה מהמקור האמיתי שלמעלה מהזמן עד שיומשך כמ"כ אח"כ הברכה ביומין תתאין. וזהו ואהללה שמך לשון גילוי אור למטה בהלו נרו. וזהו בחי' הלל כנ"ל:

קיצור ויובן זה עוד ע"ד מאמר הלל פ"ב דביצה ברוך ה' יום יום כי התפלה בכוונה פותחת המקור העליון לכל יום מיומין עילאין ע"י בכל קראנו אליו.