תקלה

קמה

א תהלה לדוד ארוממך וגו'. בפ"ק דברכות דף ד' ע"ב כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב:

(א) בבחיי פ' צו ע"פ זאת התורה לעולה דקל"ז ג' אין הכוונה שיהנה ויגרום כו' הכוונה כי מתוך שיתבונן במה שיורו הפסוקים ואל מה שירמוז אז יכיר ויבחין נפלאות תמים דעים ויתחזק לבו באמונת הש"י ועבודתו ובזה יורש חיי העוה"ב:

(ב) במ"ע צ"ד כי הנה מה שלא נאמר נו"ן באשרי על סוד השכינה שהיא סוכת דוד הנופלת (עמ"ש בד"ה כי ההרים ימושו) אמר בלשון הוה שהיא נופלת בכל יום (וכ"כ באג"ה ס"י) וצריך סימכו וסעידו כו' ומזה הטעם האומר ג"פ תהלה לדוד בכל יום להמשיך ג' קוין שהוא חסד דין רחמים בגימט' תהלה כו' במלכות תהלה בכל יום לשכינה כו' בלי ספק שהוא בן עוה"ב שמייחד אתוון לשמא קדישא כו' עכ"ל. ועפ"ז י"ל פי' ארוממך דקאי על המל' כמ"ש אלקי המלך שלפי שנק' סוכת דוד הנופלת ע"כ צריך לרוממה כו'. גם ע"ד הנזכר בזח"ב פ' ויקהל קצ"ז ע"ב ע"פ קחו מאתכם תרומה לסלקא לההיא תרומה כו' ע"ש:

(ג) אדמו"ר נ"ע שבועות תקס"ג פי' כי ענין סומך ה' לכל הנופלים היינו שעתה ההשתלשלות של כל העולמות בבחי' נפילה שאחר חטא אדה"ר הם נפלו בבחי' ירידה ונפילה ולע"ל יוגבהו בעליות העולמות בעילוי אחר עילוי וענין סומך ע"י הארה מהכתר הנמשך ע"י תומ"צ שמקיף לכל העולמות בהשוואה א' ע"כ משם נמשך להיות סומך כו' ועליית הנופלים והכפופים צ"ל ע"י העלאה שהיא ענין התפלה ואח"כ המשכה ע"י תומ"צ וזהו ארוממך כו' העלאת המלכות כמ"ש בד"ה כי אתה נרי וגם המשכת הרוממות למטה כו'. עוד פי' שם כי הנה ארז"ל במקום גדולתו שהיא מל' כי אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו שהיא מל' כמ"ש מזה בד"ה בשעה שהקדימו ובד"ה וידבר כו' וארא. שם אתה מוצא ענותנותו. היינו כי גדולה זו השפלה אצלו ית' כי הוא גאה גאה וע"כ ענוה היא להתלבש בבחי' גדולה. וזה מבואר בתהלה לדוד גדול ה' כו' היינו כשהוא בעיר כו'. אך ולגדולתו העצמיות אין חקר. ולכן וגבורותיך יגידו להודיע לבני האדם גבורותיו וצמצומים עד שיתלבש בבחי' הדר מלכותו כו'. ועי"ז הסיפור ממשיכים אור א"ס בבחי' מל'. וזהו תהלה היא בינה. כמ"ש ע"פ יצמיח צדקה ותהלה. וע' לקמן. יומשך לדוד בחי' מל' כי דוד ועיק אלקינו הכל א' כדכתיב לא בחרתי בעיר כו' ואבחר בדוד ולכן כל האומר תהלה לדוד שממשיך אור א"ס בבחי' מל' שהיא מקור דבי"ע כו' הוא בן העוה"ב. שהרי ממשיך המשכה זו מהעולם שהיא בינה ועד העולם שהוא מל'. גם ע"ד בן ישי. ע' זח"ב ס"פ תרומה קע"ה ב' ובפ' פקודי רכ"א ב' ע"פ שורש ישי. ובמק"מ והרמ"ז שם דבחי' דוד כשנק' ג"כ בן ישי זהו שלימות וה"ע בן העוה"ב. וזהו עצמו ענין תהלה לדוד:

(ד) בזח"ב משפטים קכ"ב ע"ב פי' תהלה לדוד היינו שיומשך מבחי' ותהלתו אחטם לך ע' רבות במדבר פ"ה היינו מבחי' חוטמא דע"ק. שהוא ענין אור המאיר מח"ס. והיינו כמו עד"מ החוטם הוא שער המוחין. והמשכה זו יומשך לדוד שהוא מל' וברבות במדבר שם פי' אחטם לשון חותם והיינו ג"כ מל' שימני כחותם. וחותמו של הקב"ה אמת ע"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי ברבות וישלח פ"א. והיינו א' רישא