תקכג

שבאנכי יש כ"ף משא"כ באני נמצא הכ"ף הוא כתר וזהו ותשת עלי כפכה כ"ף שלך. כי המשכה זו נמשך ע"י האדם כמ"ש בתחלת עשה"ד אנכי הוי' אלקיך ובכל המצות נאמר אשר אנכי מצוך. והמשכה זו ע"י אחור וקדם צרתני כו'. ועמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש בביאור הראשון ע"פ יונתי בחגוי פ"ד ושם בענין קומי לכי לבחי' כ"ף ויו"ד כו':

בד"ה על כן קראו לימים האלה פורים פי' אדמו"ר נ"ע בענין כתובה פנים ואחור פנים זהו ענין התורה חכמת אדם תאיר פניו. ואחור זהו התפלה כי ח"י ברכאן דצלותא כנגד ח"י חוליות שבשדרה שהן בבחי' אחור. וכן בק"ש ח"י אזכרות. וזהו ג"כ ע"ד אחרי ה' אלקיכם תלכו. לכתך אחרי במדבר כו'. וגם פנים ואחור הם זו"נ. ועד"ז י"ל ג"כ ענין אחור וקדם צרתני:

ובמד"ר ר"פ תזריע פי' אחור וקדם צרתני. א"ר יוחנן אם זכה אדם נוחל ב' עולמות הזה והבא הה"ד אחור וקדם צרתני. ופי' המ"כ העוה"ז הוא קודם שבא לו לאדם בראשונה ועוה"ב נק' אחור שבא לו לאדם באחרונה עכ"ל. ומפרש צרתני לשון יצירה. ומה שנק' העוה"ב אחור י"ל עדמ"ש במד"ר פקודי פנ"ב ע"פ ותשחק ליום אחרון. מהו ליום אחרון שכל מתן שכרם של צדיקים מתוקן להם לעוה"ב. ובעה"כ של סע"ד בערך אחור פי' בשם דרשות הג"מ לוב שעוה"ז נק' אחור כמו שא"א להכיר את האדם מאחוריו כן אין היכר באדם בעוה"ז. וזהו כעין מ"ש הרמב"ם פ"א מה' יסוה"ת הלכה יו"ד ע"פ וראית את אחורי. ולפ"ז קדם הוא הפנים והיינו העוה"ב. וכשזכה נוחל ב' העולמות. ואם לאו בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפכה כדכתיב כפך מעלי הרחק עכ"ל. והוא באיוב סי' י"ג כ"א. ועמ"ש מזה סעי' ט'. וביפ"ת פי' כפך יסורין. ואפ"ל ע"ד אשר תיסרנו י"ה שהיסורין נמשכו מבחי' י"ה שהוא עלמא דאתכסייא. אמנם ממ"ש בסעי' ו' בשם השל"ה מובן פי' כפכה לטובה הכ"ף שלך ב' יודי"ן של השקל הקדש. וכן מובן ממ"ש בזח"א דכ"ו וייצר בשני יודי"ן חכמה בראש וחכמה בסוף דתחות כתר עילאה. וב' יודי"ן זהו הכף. וכן מתבאר ממ"ש בסעי' יו"ד בשם האו"ת. וכן פי' הבחיי פ' בחקותי גבי ערכך ותשת עלי כפכה כ"ף שלך מבחי' כסא הכבוד. וא"כ בפירוש כפך יש ב' פירושים הפכיים. אך באמת י"ל דשניהם עולים בקנה אחד והוא עפמ"ש בהקדמת זהר ד"ג ע"א בההיא שעתא נחתת מן קדמוהי ארות כ' מעל כורסייא יקריה כו' ואזדעזעו מאתן אלף עלמין כו'. דלא אברי בך עלמא דהא בך כלייה כלה ונחרצה. והנה הכ"ף הא מבחי' כתר. וכן ביאר רבינו ז"ל בבה"ז ויגש ע"פ כי אתה אבינו. וא"כ קשה איך ממנו נמשך כלייה. וצ"ל ע"ד ראו עתה כי אני אני הוא כו' ואין מידי מציל וע' זח"א דכ"ב ע"ב דהיינו בבחי' כתר וא"כ ענין ואין מידי מציל זהו ע"ד שנתבאר בביאור דבחדש השלישי לצאת בנ"י כתר אותיות כרת שמשם נמשך להכרית החיצונים כמ"ש בשם הוי' כי אמילם כו' ועמ"ש ע"פ המד"ר אמור פכ"ט כי אעשה כלה כו' ואותך לא אעשה כלה למה שאין אתם מכלים שדותיכם כו' וזהו אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם. גם אפ"ל שיש ב' בחי' כ"ף הא' כתר הב' מלכות כמ"ש בפרד"ס שער האותיות פי"ד וכ"כ במא"א אות כ"ף סעי' א' ובי"נ שם וע' במג"ד אות כ"ף:

והנה עכ"פ בפסוק זה יש פירושים. הא' אחור וקדם צרתני שזוכה לב' עולמות. וא"ל ותשת עלי כפך מדת יסורים. הב' אחור וקדם צרתני על יצ"ט ויצה"ר. ותשת עלי כפך זהו התורה וכמ"ש בסעי' ט' בשם התורת חסד ועד"ז נתבאר בלק"ת ד"ה וידבר משה אל ראשי המטות פ"ב. ובהביאור שם פ"ב. הג' אחור וקדם צרתני דו פרצופים בראו ונסרו. וע' בעה"ק ח"ד פי"ד. ולפ"ז פי' ותשת עלי כפכה י"ל שע"י הנסירה שיבאו לבחי' פב"פ אז יומשך עליהם הכ"ף בחי' כתר ע"ד בעטרה שעטרה לו