תקו

דיליה. ופי' במק"מ שם שהוא יסוד דעתיק המאיר במצחא דא"א בהאי רצון אסתלק משה. וע"ש במק"מ בשם האריזל משה גימ' נוצר. ונו"ן דנוצר חסד גדולה כי מדת נוצר חסד היא בבינה דדיקנא לכך נו"ן גדולה כנגד נש"ב ומשה הוא בבינה כו' עכ"ל. וע' בלק"ת בדרושי שבועות בד"ה ביאור מעט ע"פ וספרתם לכם. וע' בת"א פ' יתרו בד"ה מראיהם ומעשיהם ביאר זה איך משה הוא מבחי' נוצר חסד ולכן המשיך התורה גם בבי"ע כו' וזהו משה ידבר כו' ע"ש. וא"כ מובן דבחי' יורד על הזקן דיקנא דא"א זהו בחי' הזקן של משה ואח"כ נמשך על זקן אהרן שהוא דיקנא דז"א:

קיצור. הזקן זקן היינו זקן משה וזקן אהרן והיינו מ"ש במפרשי הזהר שהשמן הטוב זהו הארת יסוד דעתיק שיורד ונמשך בדיקנא דא"א ואח"כ נמשך ג"כ בדיקנא דז"א והוא הנק' זקן אהרן:

(ב) והנה אדמו"ר אא"ז ז"ל ביאר מאמר הזהר הנ"ל בשנת תקס"ט. ואמר מה שהכריח למפרשי הזהר לפרש זקן אהרן דא כה"ג דלעילא דהיינו ז"א. הגם שיותר יש לפרש דכהן גדול הוא אבא דהיינו אבא*. אלא מפני שדיקנא נזכר באד"ר רק בז"א ובא"א ולא באבא ע"כ הוכרחו לפרש זקן אהרן דא כה"ג היינו דיקנא דז"א. והוא זצ"ל אמר שמ"מ יש לפרש כהן גדול דלעילא הוא אבא (והיינו כי יש ג' בחי' בכהן כה"ג וסגן כהן הדיוט זהו ג' בחי' דקו הימין חכמה חסד נצח) (בכל עת יהיו בגדיך לבנים זו ציצית י"ל זהו שיורד ע"פ מדותיו לבושים דמצות ח' בגדי כה"ג מבינה עד מל'. ושמן על ראשך זהו תפילין. כשמן הטוב כי נק' שמן משחת קדש ותרגומו שמן רבות קודשא פי' ל' ריבוי שממשיך הקדש גם בז"א שיאירו מוחי' דגדלות בז"א ואז נק' מלכא קדישא ובחי' זו באדם ואנשי קדש תהיון לי. וא"כ רבות כענין רבית מרבה הונו כך הוא ענין רבות קודשא ואפשר זהו ע"י שהאדם מוסיף מחול על הקדש וכענין חולין שנעשו על טה"ק. שערות המשכה חיצוניות ושייך מא"ס באצילות שמשם נמשך רק דרך שערות ע' בלק"ת בד"ה כי תצא בענין וגלחה את ראשה. וכן מאצילות בבי"ע נמשך ג"כ עד"ז. אבל באצילות גופא מאבא לט"ס נמשך דרך עו"ע ולכן אבא אין לו דיקנא. ומ"מ דיקנא דז"א נק' דיקנא דכה"ג אבא וזהו ענין חוטי הציצית). ועכ"ז הדיקנא היינו דיקנא דז"א נק' ע"ש אבא.

(אפ"ל כמ"ש בפע"ח שער הציצית שענין חוטי הציצית מלבן זהו ע"י שבחי' חכמה מאיר בז"א מתלבנים שערות דז"א וזהו חוטי הלבן דציצית וע' בלק"ת פ' קרח בד"ה ויקח קרח ושם שבחי' שערות לבנים אלו דז"א מאירים במל' זהו ענין הציצית והוא בחי' עליונה יותר ממה שנה"י דז"א נעשו מוחין לנוק') אך הטעם מה שלא נמצא דיקנא באבא עצמו כ"א בא"א וז"א והז"א נק' עד"מ בני בנים לגבי א"א שהוא הסבא וא"כ איך יתכן שהסבא והנכד יהי' להם דיקנא והאב של הנכד לא יהי' לו דיקנא. אך הענין כי עד"מ השערות הם רק המשכה חיצונית מה שאינו ערך להעצמיות שהרי כשחותכים השערות לא יכאב להאדם כלל משא"כ כשיש ח"ו כאב באיזה אבר יכאב לו מאד. מזה פשוט שהשערות הם רק המשכה חיצוניות. וע' מזה בלק"ת פ' תצא בד"ה כי תצא דרוש השני גבי וגלחה את ראשה ובד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י. ולכן המשכה זו אין שייך רק מהמאציל לנאצלים וכן מאצילות לבי"ע שייך ג"כ בחינה זו וזהו ענין דיקנא דז"א משא"כ מבחי' אבא שהוא ההמשכה באצילות עצמו מהחכמה לשאר הט"ס אינו בא ע"י שערות כ"א דרך השתלשלות עילה ועלול:

ג כטל חרמון. הוריות י"ב א' וברות פ' ויקרא ס"פ ג'. מה טל אין בו מעילה כי הוא אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת לכן אינו נעצר לעולם וזהו שאין שייך בו מעילה: