תק

קל

ד כי עמך הסליחה למען תורא. לכאורה אינו מובן דנותן טעם לשיסלח. כדי שיראו ממנו. והרי הסברא נותנת להיפך שאם יתנהג הכל במדה"ר להרבות לסלוח לא יתייראו כ"כ מלחטוא דהגם שהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה מ"מ נהי שלא יאמר אחטא ואשוב עכ"פ לא יהי' היראה גדולה כ"כ על החטא. וכן מבואר בהדיא במד"ר פ' בראית ס"פ י"ב אמר הקב"ה אם אני בורא את העולם במדה"ר הוי חטיוה סגיאין ועד"ז ארז"ל כל האומר הקב"ה וותרן יוותרון מעוהי. ופי' במ"ע ספורנו דהכוונה שכאשר יסלח לעדת ישורון ויושיעם ע"ד כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. אזי יומשך היראה בישראל כמ"ש בקי"ס וירא ישראל כו' וייראו העם את ה'. וזהו אם עונות תשמר י"ה. ר"ל מבחי' י"ה לבד שזהו אין השם שלם. לא נמשך הסליחה. אלא כי עמך הסליחה פי' עמך היינו בשם שלם ששם הוא מדת רחמים גמורים:

קיצור קושיא בהפסוק. והתירוץ שע"י הסליחה יומשך כימי צאתך מאמ"צ כו' ומזה יומשך היראה כמ"ש וירא ישראל כו' וייראו העם:

(ב) והראב"ע פירש וז"ל הטעם כאשר תסלח לעוני ישמעו חטאים וישובו גם הם ויניחו חטאם. ואם לא תסלח לא ייראוך ויעשו חפצם ככל אות נפשם עכ"ל. וכ"כ אבן יחייא וז"ל וזולת זה כי אתה חייב לסלוח ועמך ראוי להיות מדת הסליחה למען תורא כי העבד אשר חטא לאדונו אם ידע היותו רחמן יכנע לפניו וישוב אליו וירחמהו ויסלח לפשע' ואם ידע היותו אכזרי ומונע הסליחה לא יכנע אליו וכל דכן דפקר טפי וירדפהו ותמיד לילה ויום לא יחשה מלהיות בעוכריו עכ"ל וזהו ע"ד דיתא בגמרא פ"ב דחגיגה גבי אחר שלא רצה לשוב משום ששמע שובו בנים שובבים חוץ מאחר ע"כ נתפקר לגמרי. כענין ליזיל ולתהני בהאי עלמא. וכיוצא בזה איתא בגיטין דנ"ו סע"ב וכן איתא במדרש תלים ססי' נ"א שאמר דוד אם תקבלני כל הפושעים משלימין לך ומסתכלין בי ואני עד ומעיד לכל באי העולם שאתה מקבל השבים כו'. ואאזמו"ר נ"ע אמר משל ע"ז מי שחייב לבעל חוב סך רב ואין ידו