תצ

קכו

א שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים. רש"י פ'י מגלות בבל וכן מבואר בגמרא פ"ג דתענית דכ"ג ע"א בענין חוני המעגל שהי' מצטער על המקרא הזה כו' אפשר ע' שנין כחלמא דמי כו' חרובא עד שבעין שנין לא טעין כו' וע"ש במהרש"א שכמ"כ מדמה שנות האדם שהם ע' שנים כחלום יעוף באיוב ס"י. וזהו כענין החרוב כל ע' שנין לא נחשב לכלום אבל נוטעין אותו לעשות פירות לאחר ע' שנים כן האדם נברא בע"ש שיהי' טורח במעשיו עד ע' שנים ואכילת פירות ושכרו הוא אחר ע' שנים כו' עכ"ד. וי"ל עוד שרומז שעיקר קבלת שכר באלף השביעי שהוא בחי' וחד חרוב:

(ב) יונתן תרגם היינו כחולמים היךמרעיא דאתסיין. הנראה שמפרש כחולמים מלשון מ"ש בישעי' סי' ל"ח י"ו גבי חזקיה ותחלימני והחייני ופרש"י תבריאני ותחזקני. והיינו כי עכשיו נק' חולי חולת אהבה והרפואה היא שמש צדקה ומפרא וארוכתך ארוכה ורפואה מא"א. וזה נמשך ע"י החלום שבימי הגלות בבל כמו ע"י השינה נעשו המוחין צלולים ביותר והחלום הוא הפסולת שיוצא כמו הזיעה מהחולה כו' ועי"ז מתרפא ועמ"ש מזה ע"פ אוסרי לגפן עירה שה"ה נקוד בחולם ע"ש:

(ג) במצ"ד פי' בשוב לעתיד כאשר ישיב ה' מן הגליות את השוביים מבני ציון יאמרו אז הנה כל הצרות העברו הרי הם כאלו חלמנו חלום ר"ל לרוב הטובה שיהי' להם אז ידמה להם שלא היו הצרות באמת כ"א בחלום ראו כאלו מצירים להם עכ"ל. י"ל כי אז גילוי מזליה כתר חכמה א"כ הנשמה דעתה רק כמו קיסטא דחיותא הנשאר בשינה לגבי עצם הנשמה ולכן כמו שאין צער החלום שבשינה תופס מקום לגבי כשהיא ער כן עד"ז אין הגליות תופסים מקום לגבי עצמיות הנשמה כו'. וא"ת הרי בחלום אין הצער אמיתי רק דמיון כו' י"ל גם כל הרעות שלמטה נקרא רע המדומה וע' באג"ה סי' י"א כי פנימיותן טוב ואדרבה נק' טוב מאד כו' ועמ"ש בד"ה ויעש משה נחש נחשת כו'. לכן כמו בחלום נראה החלום רע והפתרון טוב. ברכות נ"ו א. בפתרון בר הדיא לאביי. כך יסורי העוה"ז אשר תיסרנו י"ה זהו בשביל שמזה יומשך אמיתית