תמז

קיח

א הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. רבות ס"פ בחקתי.ילקוט ח"א פ' ויצא דל"ז א' ע"פ ותהר לאה. לאה תפסה פלך הודיה ועמדו כל בניה בעלי הודיה יהודה ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. דוד הודו לה' כי טוב. עמ"ש מענין הודיה בד"ה יהודה אתה ובסידור בד"ה מזמור לתודה. ובדרוש ל"ג בעומר בביאור ע"פ אתה הצבת גבולות ארץ. ילקוט ח"ב קע"ח א'. של"ה קס"ו ב'. מ"ע קע"ו. יאמר נא. מ"ע מ"ז. ילקוט חדש יעקב ק"מ. בחיי כ"ג ב':

(ב) ילקוט בתלים במקומו דף קכ"ו א' אין לישראל מה שישלמו להקב"ה אלא הודיה בלבד על כל טובה שהוא עושה להם. וכן הוא אומר אודך ה' כי אנפת בי. בישעי' רסי' י"ב.

(ועיין מזה בלק"ת בד"ה ששת ימים תאכל מצות דרוש השלישי. ור"ל כי ע"י הגלות אדום יומשך הגילוי דלע"ל בחי' והניף ידו על הנהר יעו"ש. וזהו ע"ד ודרך חיים תוכחת מוסר כדפי' הש"ס רפ"ק דברכות דף ה' ע"א) ואומר אלי אתה ואודך אלהי ארוממך. ה' אלקי אתה ארוממך אודה שמך (עמ"ש מזה בזהר בלק קצ"ג ב') וכן הוא אומר טוב להודות להוי':

כי לעולם חסדו. זו התורה שנתן להם לישראל שנקרא חסד שנאמר ותורת חסד על לשונה. עמ"ש בזה ע"פ ואני בחסדך בטחתי תלים ססי' י"ג. ועמ"ש ע"פ כי אמרתי עולם חסד יבנה דהפירוש שלעולם יהי' החסד קיים. וחסד זהו הוא יחוד קובה"ו בחי' ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא. כמ"ש בזהר ויקרא דף ז' ובפ' אחרי דע"ז. וזהו הוא ע"י התורה כי ביום חתונתו זו מתן תורה. וא"כ ע"י התורה נמשך יחוד זה כו' וזהו כי לעולם חסדו זו התורה. וזהו ג"כ הודו לה' כי טוב. ע"ד יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים כו' דהיינו קבלת התורה שנק' כי לקח טוב נתתי לכם. מטוב זה הקב"ה:

עו"ש בילקוט וכן הוא אומר חסדי ה' כי לא תמנו ר"ל שהחסד אינו פוסק וזהו כי לעולם חסדו. וזהו ע"ד פי' התד"א ח"א פ"ו דאהבת עולם גבוה מאה"ר. דהיינו אהבת עולם שאין לו הפסק כלל וכך הוא ענין לעולם חסדו. כי לא תמנו. ושורש