תלו

קיג

ה מי כו' המגביהי כו'. זח"א דף קצ"ה א'. ח"ב ל"ז א'*:

(ו) הנה לעיל סוף אות ג' נתבאר ענין המגביהי לשבת דהיינו עליית ז"א בא"א ובהרמ"ז פ' בראשית בדף ח' בד"ה אזדמנת למהוי. וז"ל זימון זה יובן בהקדים קיצור סוד חג השבועות כי ביום הזה עולה זעיר עד אריך עצמו ושם קונה בחי' יחוד' עצמה האמיתית והוא תיקון העולמות שנפלו ממקומם. כי מקום זעיר האמיתי הוא במקום שהוא עתה אריך כו'. שלכן נדמה להם כזקן שאז הי' בסוד עתיקא עכ"ד. ויש להבין זה ממ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה. דרוש הראשון בפי' בעטרה שעטרה לו אמו. ובד"ה צאינה וראינה דרוש השני פ"ד בפי' שיעשה רצונך כרצונו כו'. יעו"ש היטב. וכ"ש שיובן כן שהז"א שמקבל הכתר מת"ת דאימא שהוא בחי' רצון הנמשך מהשכל עד"מ עתה יקבל הכתר מת"ת דאריך שבו יסוד דעתיק שהוא ענין הרצון שלמעלה מהשכל. וע' ביאור כי על כל כבוד חופה ובד"ה ויקהל משה ובד"ה במדבר סיני דרוש הראשון פי' שאו כו' לגלגלותם וכן מענין מט"ט קושר כתרים לקונו בת"א בד"ה מזוזה מימין וע' בה"ז פ' חיי דקכ"ג א' בענין קב"ה דאתכליל מאתר עילאה. סתימא דכל סתימין כו' ע"ש. ויובן זה עוד עפמ"ש בביאור ע"פ תורה צוה ספ"ג אך הענין דזהו ענין החופה כו' ע"ש. והיינו עליית ז"א לקבל המוחין מכח"ב ממש ולא מבחי' נובלות חכמה כו'. וכעין זה יש בשבת שהלמ"ד דצלם שהוא מקיף על ז"א נכנס בו בבחי' פנימי ולכן אין מניחין תפילין בשבת כו'. וע' בה"ז פ' בלק ע"פ כי מראש צורים אראנו כו':