תיב

קו

ב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו.* והנה בזהר ויחי דרמ"ט ע"א ובפ' יתרו דפ"ג סע"א פי' מי ימלל ע"ד וקטפת מלילות. והם שבלים שמרככין אותן באצבעות ומוציא הזרע שבתוכם. ע' שבת פרק מפנין דקכ"ט ע"א. והמ"א סי' שכ"א סק"ב כ' ימלל מפרך השרביטין לאכול הזרע שבתוכן וע' ג"כ בש"ע סי' שי"ט ס"ו. במסכת מעשרות פ"ד מ"ה המולל מלילות של חטים פי' הרע"ו ממעכן בידו להסיר הפסולת וא"כ עד"ז מפרש הזהר ענין ימלל גבורות דמפרש גבורות הם דינין אף שבפ' יתרו מפרש שהם נ' שע"ב עכ"ז יש בהן גבורות ודינין כאומרו פ' ויקרא דט"ו ע"ב תאנא מסטרא דאימא נפקין גרדינין נימוסין קליפין יאחדין בקולפוי דגבורה שלטין על רחמי כו' ופי' הרמ"ז שם שאע"פ שבינה הם רחמים מ"מ מתחילים ק"כ צירופי אלקים מתנה"י שלה מחיצוניותה ומשם שורש הדינים כו' ע"ש. וכ"כ עוד בזהר במדבר דק"כ ע"א וז"ל ומה דאתמר צפונית דאיהי טמירא עילאה ומסטרא דילה נפיק צפון ודינין מסטרא דילה מתערין. והיינו שהדינין מתערין על מי שאינו מתבונן בגדולת ה' כמ"ש עמי לא התבונן ע"ז מתערין דינין מהבינה משא"כ חכמה היא בחי' באור פני מלך חיים כי אבא מלביש חסד דא"א. וע' בזהר פ' אחרי ס"ה א' ובסה"מ סי' נ"ג. ועוד בזהר פ' פינחס דף רי"ד ע"ב. ובהרמ"ז שם וא"כ פי' מי ימלל גבורות היינו להמתיק הדינין. וזהו ע"ד שממעך המלילות באצבעותיו ומרככן ומפרכן כו'. וע' מזה בבה"ז פ' ויחי שם שהאריך בזה וזהו ע"ד פי' מברך מ"ב רך כו'. בזהר ס"פ תצוה דקפ"ז ע"א דבחי' רך נמשך מהחסד. וז"ש הזהר פי' מי ימלל מאן איהו דיסלק ויעבר גזרה חדא מאינון גבוראן אך ארז"ל ע"פ אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים. בש"ב כ"ג ג'. ופרש"י בשם חז"ל צור ישראל ומושל באדם אני. ומי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה והיא מבטלה והוא בגמרא פ"ק דמ"ק דף ט"ז וכעין זה הוא במד"ר פ' בא פט"ו דקל"א ע"ד עיין מ"כ שם שהביא שם הגמ' הנ"ל. ועיין מזה ג"כ בזח"א פ' בראשית ד"י ע"א. ובפ' שמות דט"ו ע"א ע"ב. ויקהל דר"א א'. ויקרא דט"ו ע"א. פינחס דרמ"ב ע"א ודרמ"ח ע"א והאי איהו רזא צדיק מושל יראת אלקים דמהפך דינא לרחמי וע' זהר נשא דקל"ז ססע"ב ודקכ"ט סע"א. והבן. ואפשר ג"כ להבין קצת זה מענין מט"ט קושר כתריס לקונו מתפלותיהן של ישראל שעי"ז ג"כ מהפכין מדה"ד למה"ד עיין בת"א פ' מקץ בד"ה מזוזה מימין. ובלק"ת בשה"ש בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים. דהיינו ע"י שממשיכים מבחי' הכתר דלית שמאלה בהאי ע"ק עי"ז מהפכין בז"א מדה"ד למדה"ר וזהו מי ימלל. מי דוקא הוא ע"ק. ע' בלק"ת בביאור בשעה שהקדימו בענין מי יתן והיה לבבם זה כו' מי יתן מציון ישועת ישראל ומ"ש ע"פ מי יתנך כאח לי:

(י) ואיך יוכל הצדיק להגיע להמשיך בחי' זו. זהו ע"ד שארז"ל במד"ר פ' נח פל"ד שהצדיקים לבם ברשותן דומין לבוראן שנאמר בו ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל כו'. והיינו ע"י וירח ה' את ריח הניחוח כו' ע"ש במד"ר. וכמ"כ תפלת