תה

צורת אדם ולמעלה זהו מט"ט וסנדל כו' כי עולם היצירה הוא בחי' צומח בכללות ד' עולמות אבי"ע שהם דצח"מ. והרי יש בו בחי' אדם ג"כ זהו ע"ד עשב שהוא צורת אדם. כך ערך מט"ט וסנדל לגבי אדם דאצילות שעל דמות הכסא כו':

פ' ויחי דרי"ח ע"ב פי' ענין כולם בחכמה עשית עד"מ מענין התרנגול שלמטה הוא תרנגול גשמי ולמעלה הוא בחי' גבריאל כי גבר היינו תרנגול ועמ"ש באריכות בד"ה הנותן לשכוי בינה כו':

עד"ז פי' בפ' וארא כ"ז ב' בענין התנינים שכמו שיש למטה דגים טהורים ודגים טמאים כמ"כ יש למעלה א"א דקדושה א"א דקליפה כו':

ס"פ תרומה דף קע"ד א' פי' שנמשך מהמל' ממה שמקבלת מחכמה כי כולם בחכמה עשית והיינו ע"י ל"ב נתיבות הנמשכים מהחכ' ודקע"ה ע"ב פי' שע"י החכמה נמשך ההתהוות מהבינה כו':

זח"ג ויקרא דף יו"ד ע"א וע"ד כתיב אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך וכתיב מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית:

ר"פ תזריע דמ"ב סע"ב אשה כי תזריע רבי חזקיה פתח מה רבו מעשית כמה סגיאין אינון עובדוהי דמלכא קדישא בעלמא מתל לבר נש דנטיל בידוהי כמה מקטורין כחדא וזרע לון בזמנא חדא ולבתר נפיק כל חד וחד בלחודוהי כך קודב"ה עבד עובדוהי בחכמה וזרע לון ולבתר נפיק כל חד בזמני' (ופי' במק"מ בשם נ"ב מהרח"ו דחכמה זו היינו חכמה דא"ק שנתלבשה במל' דא"ק ונאצלו כל העולמות. כמ"ש בע"ח בשער סדר האצילות ושם נדרש פסוק זה על כך עכ"ל. ולפירושו יש לבאר זה ע"ד שפי' אדמו"ר נ"ע מאמר הזהר פ' תרומה דקס"א ע"א בענין קודב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא דאורייתא היינו חכמה דא"ק ע"ש באריכות. והרמ"ז שם פי' בחכמה היינו חכמה דאצילות והקשה איך יחס מעשים לאבא שהם מבחי' עשייה ועוד שידוע שחכמה היא נעלמת מאד. ולכן אמר וכולהון סתימין בחכמה ירצה לא תחשוב שהריבוי הוא בעצם בחכמה אלא בבחי' כללות להיותה מקור כל ההויות אבל הוא בהעלם גדול. והענין הוא שבה שרשי כל הנמצאים אך הוא בדרך כללות עד"מ בהיולי שבו הבל דק שהוא בהתכללות ובהעלם וכמו שהחושים מושרשים בהעלם בחוש המשותף עכ"ל) הה"ד כולם בחכמה עשית ועיין באג"ה סי' ה' ד"ה ויעש דוד שם איך התחלקות הכ"ב אותיות נמשכים מהחכמה ובהחכמה אין שם התחלקות גמור ממש:

כו שם אניות יהלכון לויתן זה. פ"ה דב"ב ע"ד ב'. פרק לפני אידיהן ד"ג ע"ב. רבות פ' בא פט"ו קל"ב ב'. זח"א ויחי דרמ"ז א'. שמות י"א ב'. בשלח ד"נ ע"ב. אחרי נ"ח א'. שלח קע"ד א'. עמה"מ שי"ד פ"ד ג'. בחיי ז' ג'. ברבות בראשית פ' ז' ע"פ את התנינים זה לויתן כו' ושם פכ"ד זה ספר תולדות אדם כמנין זה י"ב שבטים. יש להעיר לענין לויתן זה. היינו י"ב שבטים שבעלמא דאתכסי' כי כל מה שיש ביבשה יש בים כו':

(א) בפרדס ערך לויתן ר"ל לשון יחוד ולויה וחיבור. אבל לויתן פי' שני יחודים דהיינו דעת המייחד חו"ב ויסוד המייחד זו"נ כו' הקשקשין הם נו"ה וסנפירין חו"ג והיינו כי קשקשת לבושא הוא שהם לבושים הנמשכים ע"י תומ"צ לכן הם בנו"ה שהם בחי' מעשה כו'. וא"כ לפ"ז פי' לויתן זה יצרת ר"ל ענין יחוד וזווג דו"נ ע"ד אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה כו' כי באור א"ס עצמו לא שייך כלל ענין יחודים הנ"ל כי הוא יחיד ומיוחד וכמ"ש אני אני הוא ואין אלקים עמדי כו' ושרש דו"נ מתחיל מחו"ב וכמ"ש בת"א פ' נח. ולכן יצירת בחי' לויתן חתן וכלה זהו לשחק בו