שפח

א' בפסוק ויצא מן בת ציון כל הדרה. של"ה קפ"ט א' ש"מ א' שמ"א ב'. ת"ז ב'. מ"ע ר"ן קצ"ז וז"ל הרבות בא קל"ב א' בי ביה ה' צור עולמים מה ת"ל צור עולמים שני עולמים עליו אינן חשובין כלום לכך נאמר ה' אלקי גדלת מאד. ודף הנ"ל עמוד ד' הקב"ה לבושו הוד והדר ונתן לשלמה הוד מלכות שנאמר ויתן עליו הוד מלכות בדה"א סי' כ"ט. בסדר שמיני ס"פ י"ג ק"פ ע"א כל מה שפרט דוד כלל אותו רשע בפסוק אחד שנאמר דניאל סי' ד' כען אמא נ"נ משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא כו'. ומהדר ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת. ויקרא ספ"ד מענין חמשה ברכי נפשי. ברכי נפשי כו' גדלת מאד בשעת פטירתו של אדם מן העולם וא' לע"ל שנאמר יתמו כו' ברכי נפשי:

ס"פ ואתחנן וכנגדן ישראל מעטרין את הקב"ה בעשרה לבושים כו' עד הוד והדר לבשת הרי עשרה עכ"ל. וכ"ה בשה"ש רבה בפסוק מה יפו דודיך רק שאין חשבון פסוקים של הלבושים שוין בשני מקומות הנ"ל. אך הוד והדר לבשת בשני המקומות הוא העשירי וא"כ אם מלמעלה למטה קחשיב הוא בבחי' מל'. כי איהי בהוד. ואם מלמטלמ"ע קחשיב הוא בכתר שהוא מל' דא"ס. וכ"נ מדנאמר אח"כ עוטה אור כשלמה דהיינו בחי' תורה דאורייתא מחכ' נפקת. וע' ברבות בא קל"ב א' דלעיל מענין עוטה אור א"כ לכאורה הוד והדר לבשת זהו בבחי' הכתר:

באיכה בפסוק ויצא מבת ציון כל הדרה. כל הדרה זה הקב"ה שנאמר הוד והדר לבשת. גם ברבות סדר אמור פ"ל ד"א פרי עץ הדר זה הקב"ה שנאמר הוד והדר לבשת:

בבחיי פ' כי תצא וז"ל ולשון גדילים שהזכיר כאן במלבוש הציצית הוא רמז למ"ש ה' אל'י גדלת מאד הוד והדר לבשת והבן זה כי הלובש ציצית בל"ב חוטין הוא דוגמא וזה מבואר עכ"ל. והנה מבואר בד"ה אני דפ' ציצית שהטלית בחי' סוכ"ע ול"ב חוטי הציצית הם ל"ב נתיבות חכמה בחי' ממכ"ע ונמשכים מבחי' שערות דא"א כו' וא"כ מבואר דהוד והדר לבשת זהו בחי' סוכ"ע כו' ועמ"ש בביאור דיביאו לבוש מלכות מענין הטלית שמקיף על הראש כו':

ברכי נפשי זח"א לך לך דפ"ז סע"א. ח"ב ויקהל דקצ"ט סע"ב הוד והדר לבשת. ח"ב בשלח דס"א א' ומאן לבושוי דקב"ה הוא ונצח דכתיב הוד והדר לבשת. ובמק"מ שם נ"ב מהרח"ו כי נו"ה דבינה הם נעשים חשמ"ל בבחי' מלבושים ע"ג זעיר:

משפטים דצ"ח סע"א מפרש ה' אלקי הם חו"ב. גדלת בחי' חסד. מאד הוא גבורה. הוד והדר נו"ה. והנה ע"פ מ"ש הרח"ו דמפרש הוד והדר נו"ה דאימא כמ"כ יש לפרש בבחי' גבוה יותר עפמ"ש בביאור ע"פ למען תזכרו שנו"ה דעתיק מאירים בגלגלתא דא"א ומשם שרש המצות וע"ז רומז הטלית. ובחי' שער רישי' בעמר נקא הם שורש התורה וזהו ענין הציצית כו' א"כ בחי' נו"ה דעתיק ז"ס הוד והדר לבשת. ועוד דבחי' א"א לגבי עתיק כמו ז"א לגבי בינה. א"כ כמו שז"א יש לו חשמ"ל מנו"ה דאימא כנ"ל. כמ"כ י"ל עד"ז למעלה יותר גם בא"א. וזהו ענין לבושי' כתלג חיור כו'. ובזח"ג באדרא דנשא דק"מ סע"ב ותניא הוד עילאה כו' ומהאי הוד והדר תליין אינון לבושי דאתלבש בה כו' דכתיב הוד והדר לבשת עכ"ל. ופי' בעמה"מ שט"ז ר"פ נ"ט הוד עילאה זהו הוד דאימא והדר הוד דאבא כו'. במא"א אות ה' סעי' ד' הדר נק' הנצח והוא חבר ההוד. הוד והדר לפניו כי נצח והוד לפני התפארת עכ"ל. והי"ל כ' דבלק"ת פ' שמיני כ' שיסוד נק' הדר. גם לפמ"ש ס"פ ואתחנן ענין עשרה לבושים של הקב"ה אינו במשמע כ"כ הפי' כמ"ש במא"א דהא בגדי נקם חשיב לבד והוד והדר לבד ולבושי' דנוקמא משמע שהם מהנצח כמ"ש ויז נצחם על בגדי ועיין בזח"ג פ' אמור דפ"ט